הרגלים שאני מנסה לשבור (יש לי הרגשה שכבר כתבתי את הפוסט הזה מתישהו)

רגיל

אני אדם מבולגן, אולי קלטתם את זה כבר לו הסתכלתם למשל על הרשימות הלא מעודכנות שלי בצד הבלוג. המחשבה שלי לא מסודרת ואני על פעם מסתכלת במין תחושת כמיהה על אנשים שאצלם הכול מסודר בראש.


הבית שלי לא מסודר, הוא לא נראה כמו מקום מזמין אורחים ולפעמים אני מרגישה שפשוט לא בא לי להיות בבית בגלל התחושה הזאת של עומס ושל תסכול. הוא לא היה מסודר גם הרבה לפני היות הנולי. כך שהתירוץ הזה ממש לא עובד.


טוליו הוא אדם מסודר. המחשבות שלו מסודרות והאופי שלו מסודר והוא שם דגש על התהליך ולא על המטרה. לא סתם בחרתי בו. מישהו צריך להחזיק אותנו על הקרקע והוא קיבל את המקום הקשה הזה בזוגיות אבל גם לו קרה משהו. מאדם מסודר שעשה לשותפיו לדירה את המוות הוא הפך לבלגניסט כמו אשתו שתחיה.אולי שחררתי אותו.


 


בחודש האחרון התחלתי לשבור כמה הרגלי בלגן קטנים ומעיקים. ואני חייבת לומר שדברים לאט לאט נכנסים לי למערכת. למשל כיור ריק בסוף היום (כפית אחת לא נחשבת, אולי היא סימן לחוסר המושלמות שלנו וזה בסדר מבחינתי), השולחן בפינת האוכל נשאר ריק, סידור הכריות על הספה בסוף היום תוך פינוי הכביסה שעליהן ואחרון חביב-מיטה מסודרת בבוקר (זה הרגל שקיבלתי מהבית ודווקא טוליו "דירדר" אותי).


 


שמתי לב שתיאוריית החלון השבור שפעם דיברתי עליה* תופסת גם פה. פתאום טוליו מקפיד לשים את הכביסה המלוכלכת בסל, ופתאום עוד הרגל קטן נשבר וזה כל כך טוב.


 שכחתי לציין שאני מיישמת את זה גם בעבודה להפתעת הקולגות שלי שכבר הסכינו עם הבלגניזם הממאיר שלי. וההקפדה הזאת עושה לי טוב. פתאום ברור לי יותר מה אני צריכה לעשות עכשיו ומה אחר כך. הלוואי שזה יישאר.


 


 


* חלון שבור אחד בשכונה גורם לתושביה להקפיד פחות על שמירה הסביבה ופה אחד זורק זבל על המדרכה ושם אחד שובר ספסל בשם הוונדליזם (כמו שנולי אומר בכל פעם שהוא רואה ספסל שבור-"מישהו מבולבל היה פה ושבר את הספסל") ופה מישהו מרסס גרפיטי כדי להוסיף את הנוכחות שלו ולפני שהספקנו למצמץ יורדים מכירי הדירות.

»

  1. אני גדלתי בבית מסודר… מאוד מסודר
    השנים קילקלו אותי.
    למרות שיש לי שאריות, כמו כלים בכיור, שאני לא מסוגל לראות בכלל

    • לפעמים יש צורך קצת לשחרר בעניינים האלה. הכול עניין של איזון.

      והבעיה עם כלים בכיור זה כשהם נערמצים ואז זה פתאום נראה כמו מכשול בלתי עביר.

  2. הדברים הקטנים האלה, זה מה שעושה את הבית – ביתי ונעים.
    אני התחלתי עם הכיור הריק בערב רק בילדה השניה, כשזה היה כבר ממש בלתי נסבל. אז לך מגיע כבוד!

  3. אני מסודרת בראש אבל הבית זוועה וזה באמת עושה חשק לא להיות בו.
    והבית שלכם מאוד כיפי ומזמין!

    • זה כי סידרנו אותו כשבאתם שיהיה כיפי ומזמין . אופס… גיליתי.

      חכי, כשתיכנסו לדירה החדשה שלכם יהיה יותר חשק לאבזר ולארגן. בדירה הקודמת שלנולא מי יודע מה השקענו.

  4. אני מאד אוהבת סדר. כאשר אין סדר בסביבה שלי יש לא בלגן גם בראש וקשה לי לתפקד. זה קצת כפייתי הדבר הזה, אבל אני לא מצליחה לשנות את זה.
    לעומת זאת הבת שלי בלגנסיטית מדופלמת וזה מוציא אותי מדעתי.

    • אני חושבת שאצלך זה קשור מאד לתרבות ממנה באת וכמובן למשפחה שלך. הצורך לדייק ולהקפיד ולתכנן ולהיות מאורגן. מאד קשה לאדם שבא מתרבות כזאת להגיע לתרבות האילתור הישראלית. וכבוגרת אני יותר מבינה את זה.

      אני אדם מבולגן, לא נהנית מזה ושואפת להשתפר אבל כנערה הבלגן היה אצלי הכרזת עצמאות. ולאבי היה קשה לשאת את זה כי הוא גם כן אדם שסדר חשוב לו. היום אני מבינה אותו הרבה יותר.הבת שלך מתחילה חיים עצמאיים והיא תגלה לבד שאי סדר קיצוני יכול להקשות עליה. את בשלב של לחשוק שיניים ולסבול אבל גם זה יעבור.

      מילת הקסם היא איזון. אני לא שואפת לסדר כפייתי שכל הפרה שלו תגרום לי ולסביבתי סבל אלא רק לדאוג שיהיה לי קצת יותר נעים ומסודר סביבי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s