הקטע עם פורים

רגיל

אף פעם לא התחברתי לחג. אולי זה בגלל שיש לי בעיה לשמוח על פי הזמנה ואולי בגלל הנוהג הישראלי להתחיל חג הרבה לפני שהוא בפועל מתחיל (קפצונים ואטרף תחפושות) וכשהוא מתחיל התחושה היא, מה, זהו?


סיפור המגילה לא מדבר אלי בכלל. אלימות וחרדה מאלימות והצלה בעיקר בזכות מיניות של אישה. בכלל מעמד האישה לא בדיוק מדהים שם במגילה.


וכאימא אני בכלל נכנסת להיפר ונטילציה דקה אחרי ט"ו בשבט. למה לחפש ילד ששונא תחפושות (ממי הוא לקח את זה?) מה שמסתיים בביקור סיוטי בחנות צעצועים ובחיפוש אחרי הרע במיעוטו כי יש אימהות שתופרות ויש שלא. נחשו מי אני.

ובכלל חג שמצד אחד חוגגים אותו ביום ראשון בערים שאינן מוקפות חומה. וירושלים מה לעשות, מוקפת חומה מה שאומר בזבוז ימי חופש יקרים על כלום.


שכחתי את הקטע עם התחפושות. כל שנה נתקענו עם תחפושות חמות להבהיל בפורים חמסיני ומה השנה, חחח… נכון….

קצת עצוב לי שאני לא ממש נכנסת לאווירת החג כפי שהייתי אמורה אבל כל האווירת חג הזאת של השבוע האחרון כבר גורמת לי לרצות לצרוח, די כבר!!! אבל מחר אני תקועה עם ילד בבית ולא יודעת ממש איזו פעילות כיפית לעשות לו. בנוסף על הכול אני חולה. לא חולה ברמה של ימות העולם אני במיטה אלא חולה ברמה של שיעולים מעוררי רחמים שכבר גרמו לי לקבוע תור לרופא.

בתכנית החומש שהייתה לי נכין כדורי שוקולד כדי לא להרוג את הילד משעמום וקיפוח אבל רק המחשבה על להכין משהו במטבח עושה לי רע.

טוב זה לא שאני מתמודדת עם רעידת אדמה פלוס צונאמי כמו שבני ארצו של טוליו מתמודדים אז באמת צריך לסתום את הפה ולחגוג.

»

    • במקרה הגרוע אני אושיב אותו להפסקה מול הטלוויזיה.  באמת מאחלת לעצמי ולכולם שבזה יסתכמו הצרות שלי. אני קוטרית ידועה וזו כבר מסורת בשבילי לקטר בפורים.

  1. יש הרבה פעילויות לילדים בקניונים,
    ואת תקני לך כוס קפוצ’ינו או  תה להנות גם כן.

    כמובן שלא צריך להכריח אותו להתחפש,
    אפשר לצייר שפם עם עפרון איפור וזהו…

    התמונה בראש הבלוג מדהימה! (מותר לקחת אותה?)

      • כל מודיעין תהיה בקניון ולאחרונה המקום הפך אצלי להתגלמות הגהינום ההורי. פשוט היו לנו כל כך הרבה סידורים שם שיצא לנו לעשות רק עם הילד מה שגרר הצגת ילדים מעצבנת וסתם היגררות לא נעימה.

  2. גם ליתמיד היה קשה ם החג הזה.
    לא אהבתי אותו מעולם.
    מן תחושה של לא להיות אני עצמי, ואני לא אוהבת את זה.

    אורי לעומת זאת, דווקא נראה לי שבא לו להיות פו הדב.
    אני אכין איתו משלוחי מנות, ערך הנתינה חשוב בעיניי בחג הזה.
    ונלך לבקר סבאים וסבתות,
    נקווה שלא יהיה יותר מידי גשם, אני גם די נגד קניונים גןרם לי לקלסטרופוביה.

    פורים שמח. והכי חשוב תריגישי טוב!

  3. לקראת קריאת מגילה הערב, חברתנו הרבנית (נ’) אמרה לי: מה את לא מתחפשת? ואני כידוע לך – לא! זה לא מדבר אלי בגילי. אבל היא כן – וזה עושה לה כיף! והרבה נשים שם מתחפשות יחד עם הילדים שלהן. אבל אני שמחה שאני פטורה. אבל אני א-ו-ה-בת לתת משלוח מנות וכו’. שולחת לך חיבוקים. דווקא אני חושבת שכשאת צריכה לשמוח בשביל הילד שלך אולי זה יעביר לך את הדיכאון! ולהתראות בכיף מחר! אוהבת

  4. חוץ מזה: להתאבל ולהצטער קל מאוד: תמיד יש סיבות! אבל אפילו רק בשביל הבריאות הנפשית, כדי "ליצר" את השמחה. מאחלת לך המון חיוכים  ורפואה שלמה, מותק!

  5. תבריאי במהרה!

    אני באמת חושבת שהעולם מתחלק לאוהבי פורים ושונאי פורים. אני בצד של האוהבים ומקפידה להתחפש בתחפושת מושקעת כל שנה. השנה בלי מסכה ועם איפור נכון ופאה אפילו אח שלי לא זיהה אותי!!

    • תמיד קינאתי בכם המגניבים שמשקיעים ומתחפשים. יש בזה משהו כיפי כשכבר עושים את זה אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לכך וגם הבן שלי אל בדיוק מהמתלהבים.

  6. אצלי פורים דווקא אחד החגים לא רבים האהובים בארץ, ואולי זה רק שנה שניה שאני לא מתחפשת בעצמי ואני אולי הכי אוהבת לראות מבוגרים מחופשים, אני גם מתה על אוזני אמן אבל נפצים כן מרגיזים אותי. היתי אוסרת אותם בכלל אבל אני מבינה שכל עוד מחשהו מרוויח מזה זה לא יגמר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s