ואם היו אומרים לי

רגיל

מהרגע שיש עובר ברחם מתחילות המחשבות לרוץ ורוצים את כל הטוב אבל גם מדי פעם באות המחשבות המפחידות האלה על מה יהיה אם לא הכול בסדר. אצלי המחשבות האלה הגיעו דווקא אחרי שנכנסתי למועדון האימהות. נכנסתי לשם ברגל קלה ב"דוך" מתוך מחשבה שהכול יהיה בסדר. ואז את שומעת על כל הקשת הרחבה של הדברים שיכולים להשתבש ויכולים לקרות לילד. ואת חושבת עליהם מדי פעם בחלחלה אבל רוב היום קוברת אותם אי שם.


גלית דיסטל אטבריאן כתבה ב ואם היו אומרים לך את סיפור חייה  כאם לילד אוטיסט. היא מתארת הורות שמתחילה ביוון. משפחה מושלמת ומטופחת שהגיעה ליוון בעקבות עבודת האב. נולד שם שאול, בנם השני. תינוק נוח ושקט. שקט מדי ולאט לאט נחשפת הבעיה. ענבל, גיבורת הספר מצד אחד מצפה לאסון כי היא חושבת שלכל אחד יגיע האסון שלו ומכיוון שהכול בסדר משהו חייב להיות לא בסדר ומצד שני היא מדחיקה ברמות על! היא מרגישה שמשהו לא בסדר בילד ובורחת מהמחשבה הזאת.


בשלב מסוים היא  מבינה שחייבים לפעול והמשפחה חוזרת לארץ כדי לאבחן את הבן. בעלה, מדחיקן על חושב שמדובר בקפריזה של אשתו אבל מסכים בלית ברירה. מתגלה שהילד אוטיסט אבל לא ברור עד כמה והאם מתחילה לפעול בפול גז כדי לטפל בו ולהציל את מה שאפשר להציל.


הספר לא עושה הנחות ואני חשובת שבזה עוצמתו. היא מתארת במקביל לטיפול בבנה וגילוי הילד –האדם מאחורי הבעיה את התפוררות התא המשפחתי. את ההתמודדות עם סביבה לא מקבלת. במקביל מתוארת ההורות המעצימה של אימה של ענבל שמזכירה לה שהיא צריכה לדאוג גם לעצמה והקשר עם בתה הבכורה רוני שמגלה בגרות מדהימה בגיל שש אבל גם שוכחת להיות ילדה.


 


לשמחתי אני רחוקה מהסיפור הזה ומצד שני אני מרגישה את הפגיעות העצומה שנלווית לתפקיד ההורה ואת השמחה העצומה כשהתמודדות קשה מסוג זה נחסכת ממני. יש לי תחושה שהספר הזה מעצים כי יש בו את הידיעה הזאת שגם שקורה הנורא מכול מתמודדים כי פשוט אין ברירה אחרת.

»

  1. אני מעריצה אותך, כי חצי שנה הוא יושב אצלי על המדף ומרוב חרדות אני לא יכולה לקרוא אותו. שמתי לב, מהמעט שראיתי, שהוא גם כתוב מצוין.
    ובשטחיות מה אמליץ לך על החנות של גלית, "אחותי" בשילת, שיש בה בגדים מעולים, ואם יש מזל אז גלית שם, והיא כל כך טובה בהתאמת בגדים שיצאתי משם עם גרדרובה חדשה מכף רגל ועד ראש 🙂 (ויש שם סופעונה עכשיו!)

    • הוא כתוב מצוין!  וגלית נשמעת לי כמו אדם ששווה להכיר. גם אני פחדתי ממנו אבל אחרי הריאיון של דנה ספקטור איתה קיבלתי קרייבינג עצום לספר ודווקא אז לקח לי זמן להשיג אותו.לגבי אחותי שמעתי על החנות אבל לא יצא לי להגיע לשם עדיין.

      אני מכירה את הקטע הזה של פחד מספר. אני פוחדת מ"אישה בורחת מבשורה". בקבוצת הביבליותרפיה שמעתי לא מעט על העוצמות והקסם שיש בספר אז אולי גם אליו אגיע.

  2. נשמע לי כמו ספר שקשה לקריאה, ולא הייתי ממליצה עליו לאף אישה בהריון. צריך הרבה אומץ רק כדי לקרוא אותו, במיוחד אימהות צעירות. לא מבינה איך שרדת את הקריאה בלי להיכנס לחרדות.

    • החרדות נמצאות שם תמיד  אבל יש משהו מזכך בלשמוע על סיוט שמתגשם אצל אדם אחר. יש לה אבחנות מאד דקות על הטבע האנושי וההתייחסות שלו לטרגדיות והתחושה שלי האי שאפשר ללמוד הרבה מהספר הזה גם אם את רחוקה קילומטרים מהמצב שלה.

  3. יש בספר הזה המון אמת. אמנם לא קראתי אותו אך אני יכולה להעריך אותו גם מתוך המציאות שאני חיה. החיים השלווים עד האסון, וכשקורה האסון כולם בורחים ממך כולל האנשים הקרובים ביותר. לא מספיק שצריך להתמודד עם האסון צריך גם להתמודד עם החברה ואני לא יודעת מה יותר קשה.

    • היא אכן מתארת גם את ההתמודדות עם החברה ועל ההחלטה בשלב מסוים לקבל את זה שהילד הוא מה שהוא ושהחברה תתמודד.

      מה שמפחיד היה שגם שם הילד בשלב מסוים התפתח רגיל ואז הייתה נסיגה. אני רק יכולה לדמיין איזה תסכול נוראי זה.

      דפנה, ממליצה לך בחום על הספר כי ממש תביני על מה היא מדברת והיא לחלוטין לא מייפייפת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s