ימים

רגיל

לפעמים נדמה לי שגעגוע היא אחת מהמילים שמאפיינות את המצב הנפשי שלי לפחות לחצי מהזמן. כיום אני מתגעגעת ליכולת שלי לכתוב בשליפה מהמותן. קשה לי עם הבלוג במצב לא מתחדש ולכן הושבתי את עצמי מול דף וורד חלק וציוויתי על עצמי לכתוב פוסט ויהי מה.


 


הגעגוע זורק אותי לכבש השישה עשר(ההצגה) שמזכיר לי את הילד שתמיד רוצה להיות במקום אחר ממה שהוא נמצא בו באותו רגע. כשיש קיץ הוא רוצה חורף ולהיפך. קשה לי לחיות בהווה כשאני מתנדנדת בין העבר לעתיד.


 


יש ימים בהם אני מרגישה ממש כמו בריצת מרתון. ואני סוגרת אותם תשושה ובלתי מסופקת.


יש ימים שאני מרגישה כמעט בתרדמת


יש ימים בהם אני לא מרגישה בכלל


ויש ימים שאני מרגישה בהם יותר מדי


יש ימים של לבד


וימים של ביחד


יותר מדי לבד


יותר מדי ביחד


ימים של הרבה


וימים של קצת


ויש גם ימים נכונים לאותו רגע


ומושלמים בדרכם העדינה


 

»

  1. ההרגשה של הילד מהכבש הששה עשר מוכרת לי…  ואף על פי כן,  בעיניי,  היכולת לחיות בהווה היא מתנה.  לכן אני אוהבת מאד את שתי השורות האחרונות שכתבת,  על הימים הנכונים לאותו רגע.

  2. אני אוהב את החורף
    ואת הקיץ
    ואת הסתו
    ואת האביב
    ואת מה שעכשיו!

    מדהים כמה יש בכבש השישה עשר מה שבוחרים לראות באותו הרגע. מאחלת שתהיה שנה מרובת ימים נכונים לאותו הרגע.

  3. מצחיק שאני קוראת את זה מייד אחרי שכתבתי פוסט בדיוק מהכיוון ההפוך של הפוסט הזה.
    תקפצי לקרוא. מעניין מה תחשבי…

  4. יפה כתבת.
    גם אני כמו הילד רוצה להיות במקום אחר.
    אני חושבת שהרבה אנשים הם ככה.
    רק בזכות זה יש להם את הכוחות והמעוף לעוף.

    כן ובאמת קשה לחיות את העכשיו כשאתמול ומחר נמצאים שם כל הזמן.

    יומטוב יקירה!

    • אני שמחה שהבאת בתגובה את הפן החיובי של לרצות להיות במקום אחר. זה מייסר ומצד שני זה באמת אולי תורם ליצירתיות. היכולת הזאת לראות מעבר להווה.
      יום מצוין!

  5. השאלה היא האם להושיב את עצמך מול דף וורד באופן מלאכותי זה נחשב "לכתוב מהמותן". אני סבור שלא… פשוט צריך לשבור איזה מחסום רגעי ולכתוב מה שעולה לך לראש, ובטוח שמשהו עולה לך לראש… אין ואקום מחשבתי לאנשים אף פעם. לפחות כך אני חש בעצמי.

    • למה לכתוב מול דף וורד זה מלאכותי וסתם מול דף רגיל זה נחשב שליפה מהמותן?
      נכון שיש הבדל בין כתיבה לדף לכתיבה במחשב ועדיין ההבדל הולך ומצטמצם.

    • אני חושבת שהיום הוא גם וגם וגם…
      ברצינות, אני מגיבה לך בבוקר יום ראשון כך שעדיין אני לא סגורה על כלום. ולגבי ההחלפת צבעים,  עשיתי את זה מזמן יחסית…

  6. לצערי הרב אני עוד למדתי איך להנות מהיום בלי להתגעגע לזמנים טובים של העבר ובלי לדאוג מה יהיה בעתיד.
    אולי זה אופי ואף פעם לא אלמד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s