אם לא הייתי צריך לפרנס…
ככה אמר לי טוליו אתמול.אחרי ששיבחתי אותו על כך שחזרתי לבית מסודר שהיה רחוק שנות אור מהמצב בו עזבתי אותו והמקרר הריק התמלא בתבשיל הודי של תפוחי אדמה וכרובית ובעוף עם פלפלים (הודי גם הוא)
החלוקה המגדרית בעניין מטלות הבית היא די שונה מהרבה בתים שאנחנו מכירים. אמנם אני אוהבת לבשל אבל טוליו עושה את זה יסודי יותר ומקפיד שדברים יתנהלו ממש כפי שכתוב במתכון. כביסה אני עושה טוב יותר אבל בניקיון טוליו לוקח.
להיות עקרת בית נראה לי נורא ואיום ללא קשר לפרנסה.
גם אני לא הייתי שורדת בתור עקרת בית.
:-)אני חולקת על זאת שמעלי. יש אנשים שזה נעים להם. גם אצלנו החלוקה לא סטנדרטית. בעלי מנקה, מקפל ומגהץ בטרוף שאין שני לו ואני עושה כל מיני ניסויים בבישולים ומנקה דברים שהוא לא מצליח לקלוט לבד. הוא גם חובב בישול אבל לא עושה את זה הרבה. איזה כיף לחזור לבית בוהק ואוכל במקרר. אחח.
אח, הגיהוץ זה בעיה. שנינו שונאים ולכן אנחנו מסתובבים כמו שלוכים.
ולגבי בוהק, לא הייתי נסחפת אבל קל יותר לחיות עם בית מסודר ומלוכלך.
בכל מקרה זה כיף שבני הזוג אוהבים לעשות דברים שונים. בעלי ממש שונא כביסה ואני דווקא מעדיפה את זה.
הלוואי שאני אמצא אחד כזה..
מאחלת לך שתמצאי:-)
:-P"הם" יכולים להיות מאוד יסודיים כשהם רוצים או מאוד רשלניים כשלא ממש בא להם לזוז, אבל כשאנחנו באות עייפות ונעות לאט גם אחרי קריאת ה"אני רעב" שלהם (.. כי כל היום בעבודה התרוצצנו, אחר כך לקחנו את הילדים מהגן, אחר כך התרוצצנו עם הילדים בגינה, בבית רדפנו אחריהם ואחרי שובלי הפירורים שלהם והתחמקנו ממכשולי הצעצועים שהם משאירים בכל מקום ורחצנו אותם והרחקנו אותם מהמטבח כי גם העיניים בגב כבר לא פקוחות ואי אפשר לראות מה הם עושים וגם לבשל..)אז הם עושים פרצוף מלפפון חמוץ…
;-)בגלל זה אני ממש מתרגשת כשנחה עליו המוזה…
בטעות השתמטה לי המילה "לא" לפני המילה מתרגשת…
שתנחת עליו המוזה לעתים קרובות.
הבית על גלגלים שום דבר לא במקום זה מפני שאנו עובדים מהבוקר
כן. לפעמים נראה לי שיש גמדים קטנים שמייצרים עוד ועוד עבודה.
😛 הדור הזה שונה לחלוטין מדור הקודם.
היום אני פותרת את זה עם עוזרת בית ומכונה לשטיפת כלים,
ומכונה ליבוש כביסה .
ועדיין הכל על כתפי. 😉
גם אצלנו החלוקה רחוקה מלהיות סטנדרטית.
הוא אחראי על הבישולים (אני שונאת לבשל וגם לא עושה את זה טוב במיוחד), אני על הכלים והכביסה. בגיהוץ שנינו רעים ושונאים אז לרוב מסתובבים כמו שלוכים, ואני מגהצת רק כשממש אין ברירה. הוא הרבה יותר רגיש ממני לסדר וניקיון, רואה לכלוך שבכלל לא מפריע לי, ולכן הוא זה שאחראי על הניקיון (אלא אם כן אני חוטפת ג’ננה ושוטפת רצפה, כי זה הדבר היחיד שממש מפריע לי). לפעמים הוא מנקה לבד (הוא גם עובד פחות ממני כרגע) ולפעמים שנינו ביחד. אנחנו תמיד אורמים שאם אפשר היה להתסדר רק עם משכורת אחת אז אני הייתי המפרנסת והוא עקר הבית.
מאד דומה לאצלנו.רק ששנינו איבדנו קצת את הרגישות למצבים מלוכלים. כשיש כוח ונולי רגוע אז עושים.