אז מה לכתוב עכשיו?

רגיל

תחושה משונה פוקדת את הישות הוירטואלית שלי לאחרונה. מין שביתת כתיבה כזאת. עכשיו גררתי אותה אל המקלדת והכרחתי אותה לכתוב כי הפסקה שלי כמה ימים לא מקובלת עלי.


אני לא כל כך מבינה את הצורך הזה להיעלם פה. את תהליך הכתיבה והמחיקה. אני לא מבינה את ההמנעות הזאת מדבר שעושה לי טוב-הכתיבה.


ומצד שני אני אומרת לעצמי: אולי זה טוב?




תקציר החופשה כי אני רוצה לזכור שבכל זאת החג היה נחמד ושחגגתי אותו.

ביקרתי עם נולי ועם אמא שלי במוזיאון. התערוכה על סין הייתה מרשימה ובאגף הנוער היה די עלוב וצפוף אם כי נולי בכל זאת נהנה בספריה.


בתערוכה על סין היה דינוזאור פלסטיק ענק ואני שכחתי שפה מוזיאון והצעתי לנולי לגעת בו. השומר כמובן הזדעזע וגם אני הזדעזעתי קצת מעצמי. זה כנראה הרגל של גני שעשועים.


אחר כך טיילנו לאורך טיילת האופניים בניות. תכננו להגיע למסעדה של הגן הבטוני אבל היא נסגרה. בכל זאת ראנו המון שלכת יפה ושאפנו המון אוויר צח.

אחר כך המפגש המשפחתי שמתקיים כל חנוכה אצל הסבים שלי וכולל את המשפחה המורחבת. מורחבת זו מילה עדינה כי מדובר כבר בדור של הילדים של נולי. זה נחמד לראות את הדינמיקה בין ילדי המשפחה. נולי הסתובב עם הסוודר שסבתא סרגה לו כחתן בחופתו והיה מתוק מאד.


היה שמח וחגיגי ושמחתי שנכחתי שם אבל היה לי גם קשה כי לא מצאתי פרטנרים מהנים לשיחה ולא היו כל כך תנאים למצוא למען האמת.

שלשום בערב קפצנו לקפה אצל אחי בדירתו החדשה. נולי עשה לו הרבה בלגאן ונראה לי שהוא שמח שהוא רווק.


אתמול היינו אצל החמים שלי וגיסתי והיה גם כן נחמד. חמי חזר מפרו ממפגש מחזור שהיה שם. ראינו את הסרט  שצולם על המפגש. היה מעניין לראות את הדינמיקה החברתית בין הבוגרים במפגש המחזור. היו שם כמה נשים שעברו מתיחות פנים בדרגות שונות של הצלחה.





חדשות נולי:


מילים חדשות: תות (TAT) את זה , פה, גלגל (GANGAׂ)


לנולי יש חילזון מעודד זחילה עם מה שפעם היה מנגינה והיום זה זיוף אחד גדול. נולי אהב להטיח את החילזון אל הריצפה והחילזון הזה היה הכול חוץ ממעודד זחילה.היום נולי גילה שפעולה מסוימת גורמת לו לנגן אז הוא נותן לטוליו את החילזון. מוודא שכף היד של טוליו פרושה במצב נכון לקלוט את החילזון ואז מצפה שהוא יפעיל אותו.


לנולי יש תחביב מעצבן: להוציא את הספרים שלי מהמדף. זה מלווה במבט מתריס.


(נכון להיום יש לו שש שיניים)





ספרים:


קראתי את ולנטינו של נטליה גינצבורג. היה בספר משהו שדכדך אותי. בעיקר השילוב הזה בין בני משפחה (אימהות בדרך כלל) נמרצות ששואפות למשהו יותר טוב אבל במב הנוכחי השאפתנות שלהם נראית מגוחכת ולעומת זאת הפאסיביות המדכאת של הדמויות שמקיפות את הדמות האשפתנית. גם מתים שם לא מעט.


היא כותבת יפה. מציאותי בצורה כואבת אבל זה חלק מהיופי של הכתיבה שלה.

קראתי את אם החיטה של מיקי בן כנען והספר הזה פשוט יפה בצורה חריגה. אולי משובב ושובה לב ופשוט פנטסטי ועושה חשק לחבק את הגיבורים שלו. גם הפיזיות של הספר מיוחדת.


הספר הזה גרם לי לחשוב שזה לא רעיון רע לאייר ספרי מבוגרים.


(אין לי כוח לכתוב עליו ביקורת מסודרת )






טלוויזיה:


עבודה ערבית:


הפרק של הגן היה הרבה יותר טוב מהפרק הקודם. היה בו משהו זורם והילדה משחקת בהרבה חן.מצד שני היא נראית גדולה בהרבה יחסית לגיל גן.והדמויות של ההורים של אמג'ד לא בנויות טוב. יש בהן משהו מאולץ ובעיקר סלפסטיקי וקשה להתייחס אליהם כאל דמויות עם רגשות וקונפליקטים. הדמות של בושרה טובה בהרבה והייתי רוצה לראות אותה יותר.

 

»

  1. שמתי לב שלא עדכנת מזמן. לא נורא, לכתוב צריך להיות כיף ולא סיבה להלחץ.
     
    נראה שבילית חג מאד נחמד. אני שמחה.
     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s