מה חסר לי בחיים

רגיל

אני לא יכולה להגיד שאני לא מרוצה מהחיים שלי. הייתי משנה בהם דברים, יש לאן להתפתח אבל סה"כ אני חושבת שאני ממוקמת במקום לא רע ע"פ מדדים אובייקטיביים.

במקום בו אני נמצאת יש דברים שאני מרגישה שמתרחקים ממני. שיחה נורמלית וארוכה עם חברה שעוסקת רק בי ובה ולא בשיחה על הילדים ו/או על החיים המשעממים שלנו עכשיו. שיחת נפש עסיסית, זה מה שחסר לי. ולא רק זה. את האוזן הפנויה ואת תשומת הלב ההכרחית. כנראה זה אחד מהמותרות שבחיי הרווקות.

אני שמה לב שכל שיחה בפורום חברתי כוללת את נולי. כששואלים אותי מה נשמע ומה חדש אז אני מספרת עליו כי הוא זה שמשתנה כל הזמן. אני נשארת אותו הדבר.

לפעמים אני מתגעגעת למצב הזה שיש לי כבר כסף משלי ויכולת החלטה מה אני לומדת באוניברסיטה בלי שום צורך לחשוב על עוד גורמים. המצב הזה של לפני הלימודים כשהכול עוד נראה לי זוהר ומבטיח ואני בטוחה שאני אהיה משהו גדול. חוקרת מזהירה בשמי האקדמיה (בשלב הזה לא חשבתי על העצלות והנטיה שלי לדחות דברים לרגע האחרון. שני דברים שבהחלט יכולים להפריד ביני לבין קריירה מזהירה).

פעם רציתי להיות סופרת והאמנתי שאני מסוגלת ושאני מאד מאד מוכשרת ונהניתי לכתוב. מאד נהניתי . היום אני לפעמים יושבת ביאוש מול דף העריכה הריק ופשוט אין לי מה לכתוב. תכתבי על החייםפ שלך, כן אבל החיים שלי שייכים לכל כך הרבה אנשים ודומים לכל כך הרבה חיים אחרים שזה לא יעניין ולא יזיז לאף אחד.

באוניברסיטה הייתי מוקפת בשיחות מעניינות ובאנשים יצירתיים. חלקם אפילו עשו עם זה משהו. למד איתיבקורס מישהו שנהיה סופר (וכבר אז היה לו אף בעננים ואאוטסיידריות מהסוג המעצבן שיש לפעמים לסופרים), אפילו גיליתי בלוגר שלמד איתי ומביים היום והוא גם נשוי למישהי שלמדה איתי תיאטרון וגם היא עוסקת בתחום שלה (אפילו הייתי די מיודדת עם המישהי).

ויש גם כאלה שלא עשו עם היצירתיות שלהם הרבה. הם גרים איפה שהוא בסקלת הבינוניות שלי .אולי מנהלים בלוג אולי לא. אולי עובדים בעבודה מכניסה יחסית ואולי נאבקים להשלים הכנסה. ילד, שניים מקסימום שלושה.  כמה חברים שנפגשים איתם בערב שבת במקרה הטוב ובמקרה הרע נפגשים בבריתות.

 אני לא מתגעגעת לתחושות שהיו לי פעם של חוסר ודאות ושל תהיה אם אני אמצא אי פעם עבודה נורמלית ואם יהיה לי מקצוע בכלל ואם אני אסיים את התואר סוף סוף ומתי אני אמצא מישהו והאם המישהו הזה הוא הנכון בשבילי והאם יהיו לי בכלל ילדים.וגם לא לכל שברונות הלב האלה שמטריפים את הדעת. אני זוכרת אחד מהם במיוחד.

נחזור לחברות. בקרוב יהיה לנו מפגש משפחתי כמו כל חנוכה בו נפגשת המשפחה המורחבת כולל בני הדודים וצאצאי הדור הבא. כיום כבר קשה למצוא מקום  לשבת כי אנחנו מתרבים. בהתחלה בני זוג אחרכך ילד שניים וכך אנחנו הופכים לשבט. אני מתארת לעצמי שזו שמחה גדולה לסבים שלי שרואים בזה הישג שלהם. ומצד שני אף פעם אי אפשר לנהל שיחה מעבר למה נשמע כי לכל ילד יש צרכים וכל מבוגר צריך למצוא לעצמו מקום להניח את עצמו וזה בעצם אתגר בפני עצמו.


בת דודתי הייתה חברה מאד קרובה שלי. היינו מתכתבות ומדברות שיחות של שעות. היום אנחנו לא מחליפות מילה כי לאף אחת אין זמן לטלפן ופה הילד חולה ושם אמבטיה וגם במפגש הזה אין בעצם עם מי לדבר.


וזה קצת צובט.

אני מרגישה שזה אבסורד שאת רוב השיחות שלי אני מנהלת עם מטפלות בגינה הציבורית.

והנה אני נכנסת לפוסט של ג'ולייטה באותו נושא בדיוק.

»

  1. אני קצת מזדהה אתך, ואין ספק שזו פאזה שונה בחיים, ונראה שכל השיחות סובבות סביב ההישגים המופלאים של הילד – התחיל לאכול מוצקים, נגמל מחיתול, הולך לגן חדש… אבל האמת היא שזה משתפר עם הזמן. הוא קצת גדל, פחות זקוק לך, וגם את לומדת לטפח את החלק הזה בך שלא מרוכז אך ורק בו. מה שכן – זה משהו שחייבים להתאמץ בשבילו, זה לא בא לבד. לבעלי ולי יש כלל כמעט ייהרג ובל יעבור – דייט לארוחת בוקר בשישי מדי שבוע. למשל. אני מפנה זמן, גם אם זו רק חצי שעה בשבוע, לשיחה רגועה עם חברה שלא כוללת את ענייני הילדים. מדי פעם אני אפילו מצליחה לבלות עם חברה בלי הילדים, אבל זה כבר אתגר אמיתי. יש גם בייביסיטר, ומדי פעם אנחנו מזמינים אותה בלי סיבה וסתם יוצאים לשתות קפה בחוץ ולדבר על עצמנו. לפעמים יש קצת רגשות אשם בגלל שכמעט תמיד בצדו של בילוי פשוט עם חברה/בן זוג יש הוצאה כספית לא קטנה, אבל כמו שבעלי אמר ואימצתי בחום "טיפול אצל פסיכולוג יעלה יותר". בקיצור – עם קצת יצירתיות אפשר. זה לא יהיה כמו פעם, אבל אנחנו כבר לא אותם האנשים מפעם.
    סורי על התגובה באורך הגלות, נגעת בנקודת רגישה גם אצלי.

    • מה סורי. אני מאד שמחה על התגובה שלך וגם על אורכה.
      מסכימה עם כל מילה ובהחלט מעריכה אתכם שהצלחתם להקצות זמן רק לשניכם. למעשה זה מאד חסר.
       
      אני עוד לא בשלה לבייביסיטר למרות שזה בהחלט במקום.
       
       

  2. קודם כל את יכולה לעשות לעצמך תרגילים ברגע שאת מודעת לזה- למשל היום בפגישה עם חברה X אני אדבר רק על עצמי, לא על הילד ולא על הבעל. את יכולה גם להגיד לה את זה במפורש ושתיכן תנסו לעשות את זה (גם לגביה).

    שנית, קצת מפריע לי השימוש במילה בינוניות. קשה להגדיר אדם כאדם בינוני כיוון שכל אדם הוא עולם ומלואו בעיני. חוץ מזה הרבה מאד אנשים עובדים במקצועות שאולי נחשבים בינוניים בעיני החברה (בעיקר כי הם לא מניבים הרבה כסף) אבל הם אנשים עשירים ברוחם ובשעות הפנאי שלהם הרבה יותר מאנשים שעובדים בעבודות נחשקות.

    ודבר שלישי, קצת נעלמת בימים האחרונים ואני חייבת לציין שהיית חסרה לי והבנתי את זה רק כשקיבלתי עדכון על הבלוג הנוכחי. אז תמשיכי לכתוב.

    באשר לכתיבה, אני חולקת בעיה דומה. אני כבר לא יודעת איפה אני עומדת כשמה שאני עושה בערב חופשי זה לרבוץ מול הטלוויזיה במקום להכריח את עצמי לכתוב.

    • התגובה שלך מקסימה. לגבי הבינוניות את צודקת. אני חושבת שאני משליכה את מה שאני חושבת על עצמי על אחרים כי לפעמים אני מרגישה כאילו אני חיה חיים של מישהו אחר.
      ברור לי שאני לא בינונית אבל האי בינוניות  הזאת הולכת ודועכת.
      לגבי התרגיל. בשלב שאני אגיע לפגישה עם חברה אני אהיה מאושרת. בינתיים זה צ’יטוט מזדמן ושיחות טלפון קצרצרות שנקטעות באיבן.
      וכן אני ממש הרגשתי במשבר כתיבה והיה לי קשה עם זה.
       

      • אולי את צריכה לבדוק מה את מגדירה בינוניות ואיפה את לא בינונית לפי ההגדרה או למה את מגדירה את זה ככה.

  3. אני קראתי את זה מהמקום שלי שהוא בדיוק מה שתיארת – חוסר הודאות, ואני לא יודעת אם אסיים את התואר ואם אמצא מישהו ואם תהיה לי עבודה נורמלית ואם יהיו לי ילדים ושברונות הלב.
    מהמקום הזה זה נשמע לי מאד מפתה – זוגיות טובה ויציבה והאמהות ומה שאת מגדירה כשעמום ולי נראה כמו יציבות ושגרה טובה ומרגיעה. 

    • טוב להציץ שוב קצת לצד השני.
      אני מאמינה שגם אפשר לשפר את המציאות ושלא כל מציאות היא שחור לבן.
      אבל אני פה כדי לקטר אז זה מה שיוצא…;-)
       

  4. גם אני מאד מזדהה עם הפוסט הזה, בהחלט נגעת בנקודה רגישה..
    פתאום אין זמן לעצמך, כל היום סובב סביב הילדים, ואת תוהה מה נשאר מהעצמי הישן שלך..
    מה שכן, האמהות נותנת הרבה סיפוק לצד העבודה הקשה, ולפעמים אני מרגישה שלמרות מה שכביכול אבד לי (מי יודע אולי עוד יחזור), זכיתי בהרבה יותר.
    תודה לך על פוסט מקסים.

  5. 😉 מתוך נסיון רב שנים אני רוצה לספר לך שימים אילה יהוו
    זכרונות הכי מתוקים בעתיד.
    ובינוניות  …. ולפעמים הגוף והנפש דורשים זאת !>:D<

    • אני משוכנעת  שיהיו לי זכרונות טובים. למעשה אני גם זוכרת בחיוך את התקופה הראשונה של ההורות, בה מילאתי את הבלוג בקיטורים (ראיתי תמונה של נולי בן שבוע והוא היה כל כך מתוקקקק)
      תודה על העידוד>:D<

  6. כל תקופה עם המאפיינים שלה. אלה החיים וכבר כתבו לך את זה בתגובות הקודמות
    בפעם הבאה שנפגש לא נזכיר ילדים. בסדר?
    הראשונה שמפרה את הכלל קונה לשנייה קפה :-P;-)
    נ.ב. אני דווקא חשבתי שאת רוצה לדבר על נולי, אני מוכנה לשמוע גם דברים אחרים.

    • לא התכוונתי דווקא אלייך אבל בהחלט זה רעיון טוב ליישם את זה איתך.
      אני מדברת על נולי מרצוני. זה הפך להרגל אוטומטי כששואלים אותי מה שלומך לדבר עליו.אבל משהו בזה מרגיש לי לא נכון (לא ברמה שאני עושה את זה בכל אופן).
      ככה זה כשמאוהבים.

  7. את רוצה לשחות ולא רוצה רק סתם, לצוף. רוצה לעשות הרבה יותר מרק לוודא שאת לא טובעת. ואני הכי מסכים ומזדהה וגם רוצה ולעיתים שוכח שיש זרמים מתחת למים, גם כשהים נראה שקט, שלפעמים מעייפים מלשחות בכוח.
     
    אני כבר שמתי בגד ים, את באה?
    MN

    • הדימוי שלך פשוט מקסים. 🙂
      מצחיק כי לבלוג שלי בתחילתו קראו קפיצה למים. היום אני באמת בשלב הציפה מעל המים.עם שאיפה לשחיה.
      אני כרגע תולה את בגד הים שלי ליבוש אחרי הכביסה.;-)

  8. לדעתי זה מצב שצריך ויכול להשתנות. אם אין קריירה, לפחות שיהיו חיי חברה, גם מהסוג של שיחות הנפש.
     
    אבל אני לא באמת יודעת, כי אני נמצאת במקום אחר לגמרי 😐

  9. אני זוכרת כשהייתי ילדה, בערך בת 6-7, חברה שלי ואני הלכנו לעבודה של אמא שלה ברדיו. נשמע מעניין אבל לילדות בגיל הזה זה עניין בדיוק שעה וזהו.. בכל אופן אני זוכרת שהתלוננו בפני אמא שלה שמשעמם לנו… והתשובה שלה הייתה שאנחנו צריכות לגרום לכך שחיינו יהיו מעניינים כי אף אחד לא יעשה זאת בשבילינו… כמו שאת רואה אני עדיין זוכרת את המשפט הזה ותמיד מזכירה אותו לעצמי בעת הצורך… אין ספק שהחיים מכתיבים לנו הרבה דברים אבל בשביל זה אנחנו כאן כדי לנסות לשנות אותם שיהיו קצת יותר מעניינים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s