ארכיון חודשי: אוגוסט 2007

ראיתי ואהבתי

רגיל

אני חושבת שגם לרצות (בשווא ולא בפתח) זה סוג של אומנות. אפילו לרצות את הדברים הכי טריוויאלים צריך לדעת


ראיתי את זה אצל ליתוס וזה מאד מאד מצא חן בעיני (זה הזכיר לי באחד מספרי רמונה איך כדי לעודד את עצמה היא עשתה רשימת מתנות לחג המולד כבר בספטמבר הלא חגיגי).

גם לחמול על עצמך צריך לדעת. אני אלופה ברחמים עצמיים ובאשמה על כך אחר כך אבל לחמול זה משהו אחר. שירה חורש כתבה על כך נהדר.

ואטרנלי תרגמה את המלכה והחייל של סוזן וגה שיר שתמיד כווצץ' לי את הלב.

נולי עוזר ספרן

רגיל

אתמול נולי קיבל את העבודה הראשונה בחיו לבוא עם אמא לעבודה. טוב, זו עבודה לא מתגמלת כלכלית עבורו אבל תשומת לב הוא קיבל מלוא החופניים. הצלחתי אפילו לעבוד קצת כשהוא קרא ספר לצידי (ספר בלי עלילה אבל עם פרוות חתולים לליטוף) או ישן.


(נראה לי שבגילו מעריכים צומי יותר מכסף)

הכי נהניתי לשמוע שיש לי חיוך של אמא גאה. חייכתי המון ואחר כך הבאתי אותו לעבודה של אמא שלי כדי שגם היא תוכל להשוויץ בו (ולשמור עליו תוך כדי. אני לא מוותרת על שירותי בייביסיטינג חינם אין כסף).


ובעבודה של אמא שלי נולי שיחק על הדשא (היא עובדת בגבעת רם ושם יש מרבדי דשא ענקיים (ונקיים יותר מגן ציבורי רגיל).) נולי גילה את החתולים ורדף אחריהם ובכלל נהנה לעמוד בעזרת העגלה שלו ולמחוא לעצמו כפיים.

(ואני הספקתי לצבוע את השיער )

נסעתי עם נולי לראשונה במונית בלי כיסא תינוק. הבנתי שחוקית זה בסדר אבל קצת חששתי. עשיתי את זה כי זו הייתה נסיעה קצרה וחגרתי אותו עלי.

מסקרן אותי לדעת אם במדינות אחרות יש מוניות שמותאמות להסעת תינוקות ופעוטות בלי צורך בסל קל או כיסא בטיחות גדול (את שלו כבר אי אפשר לסחוב).

פוסט מבולבל על יציאה לחופשה

רגיל

אני מוצאת את עצמי לאחרונה מקנאה באנשים שיוצאים לחופשות. איכשהו זה תמיד נשמע הרבה יותר טוב כשזה אצל אחרים.


אצלנו העניין מורכב. טוליו שונא יציאה מהשגרה ולאחרונה העבודה שלו היא המקום שבו הוא הכי נהנה ומתפתח.


אני לעומתו אוהבת שבירת שגרה ולפעמים ממש זקוקה לזה. ומצד שני הייתי רוצה לעשות את זה איתו. ובעבודה אני לא סובלת אבל כרגע גם מרגישה שאני עומדת במקום. אני נהנית מעצם היציאה לעבודה ומזה שאני עובדת עם אנשים נהדרים וגם מזה שהעבודה היא לא מקום מלחיץ מבחינת לוח זמנים ואלה יתרונות לא מבוטלים בשבילי.

ועכשיו מקום העבודה כפה על כולנו חופשה מרוכזת. אני שונאת חופשות כפויות מהסיבה המובנת שאני רוצה לבחור בעצמי את החופשות שלי.


טוליו אמנם הציע לקחת ימי חופש פה ושם אבל זה נראה לי סתם בזבוז אם לא נעשה בהם משהו ולעשות משהו זה לא מתאים.

וכרגע גם הוא כל כך פורח בעבודה שלו שזה אפילו מרגיש לי לא הוגן לשלוף אותו באמצע העשיה בשביל סתם יום של ללכת למרכזי הקניות כי מה באמת יש לנו בעיר. לא הרבה יותר מזה.

לסבתא שלי כבר נתתי את השבוע הזה כחופש מנולי וחוץ מזה היא אולי תשמור על הבן של בן דודי אז זה גם כן לא יתאים להביא את נולי אליה.

בקיצור אוף אחד גדול.

האם לספריות צפוי עתיד מזהיר?

רגיל

יש מקום לאופטימיות זהירה. הבעיה היא שכמו לכל דבר גם פה דרושה תחזוקה מתמדת, עידוד, יצירתיות והרבה הרבה משאבים (כוח אדם וכסף).


מאד מתסכל לראות שבערים רבות הספריות בתחתית סדר העדיפויות.


אחד הדברים המקסימים אותי כרגע בספר "קפקא על החוף" *הוא המקום המרכזי של הספרייה בחיי קפקא ובעלילה של הספר. אני כבר מתכננת קריאה שניה של הספר ותאמינו לי שבשנה האחרונה זה עוד לא קרה לי.


חלק מהקסם של הסיפרייה המתוארת ב"קפקא" טמון באנשים שעובדיםש ם. מדובר באנשים אוהבי תרבות וצרכני תרבות החיים אותה באופן פעיל ונושם גם כאשר אינם שקועים בפועל בקריאה.


אושימה לדוגמא אוהב לצטט מספרים ומיישם דברים שקרא על חייו. כך גם קפקא ולפעמים נראה כי שניהם סוג של נשמות תאומות גם  בשל אהבת הקריאה.

טוב, קצת נסחפתי אבל זה ספר שאני ממש מאוהבת בו.מגיעים לו כמה פוסטים נפרדים אבל כרגע אני באמצע התהליך של השקיעה בספר.

(ולכן ישנתי רק ארבע שעות הלילה…)

* הקישור מוביל לאתר מומלץ שתמורת מתן דוא"ל נשלחים לקורא כ 40 עמודים ראשונים מתוך ספרים שיצאו לאחרונה. הקטעים נשלחים ב5 אימיילים במשך שבוע. שווה ביותר.

ג'וליאנה מארגנת המסיבות?

רגיל

עוד מעט נולי יהיה בן שנה. מפחיד כמה שהזמן טס.


בעידודה הרב של (איך לא) חמותי אני מתכוונת לערוך לו מסיבת יום הולדת בפורום משפחתי לא מצומצם.


זה כבר מפחיד אותי עד מוות אבל כנראה שעם פחדים צריך להתמודד.


טוליו (כמו הרבה גברים אחרים שאני מכירה) ממש מסויג מכל רעיון המסיבה ומהתהייה איך יכנסו כל האנשים הביתה ואיפה נושיב אותם. אני חושבת שאם הגישה שלו הייתה שונה היה לי יותר קל אבל המציאות היא שכרגע אני צריכה לחשוב על הכול וברגע האמת הוא יתן כתף ויעזור בארגון. טוב ככה זה תמיד.


אז אני מתנחמת בזה ובזה שהוא יודע שזה רעיון של אמא שלו וקשה לעמוד מולה.


אבל למה לא, הרי גם למשפחה מגיע שישמחו על הולדתו ולדעתי זה הרבה יותר משמח מברית.

 רעיונות יתקבלו בברכה. כנראה שנעשה את זה הגשה עצמית. מקווה שאני אשאר בפרופורציה ולא אצא מדעתי.

על הנקה וזוטות אחרות (תבואו, יש פשטידה)

רגיל




הינקתי את נולי אתמול. הוא התעורר באמצע הלילה בצווחות אימים וזה נראה לי הדבר הכי נכון לעשות בין היתר כי הגופיה נרטבה לי עוד כששמעתי את הבכי שלו.

אחר כך הרגשתי עם זה לא משהו אבל אני ממש מקווה שאני אצליח בכל זאת בגמילה.

(טוב, בגיל 18 הוא יפסיק כבר , נראה לי)

שאלה למיניקות בדימוס: האם אחרי שהפסקתן עליתן במשקל?





גיליתי שהדבר הכי נכון לעשות כדי לא לקלוט את דכאון הבית הוא להתקלח בשניה שקמים. אתמול עשיתי את זה וכל היום שלי נראה אחרת ובעיקר בסופו הרגשתי שהספקתי לעשות המון דברים.


הדיכאון בית הזה הוא קטע ממש אידיוטי. קשה לי להשאר בבית יום שלם. אני בלי רכב וחם מדי לצאת לטייל וקשה להיות בלי חברה תבונית מספיק (נולי מפותח לגילו אבל מה לעשות שהוא לא אדם לנהל איתו שיחות נפש על ניטשה. מצד שני הוא האדם הנכון לדגדג, להסניף ולהשתעשע).



תגלית: לזחול זה ממש אבל ממש מכאיב לברכיים. איך נולי עושה את זה? (הברכיים שלו מחוספסות וכפות הרגליים שלו עדינות).

(שיחקתי עם נולי במשחק אמא זוחלת. הוא מאד השתעשע מזה שחיקיתי אותו ובעיקר מזה שהייתי בגובה העיניים שלו.)





הצלחתי להנהיג בבית נוהל ארוחת ערב משפחתית. זה דורש מאמץ מסויים אבל מאד נעים לי לשבת בין שני הגברברים שלי כשהקטן מבינהם כל הזמן רוצה לאכול ממה שיש בצלחת שלי. אתמול למשל הכנתי פשטידת קישואים שהייתה ממש שוס.


(בטח תבקשו את המתכון אז הנה. כעקרון זו פשטידה מודולרית שאפשר לגוון במרכיבים אבל הבסיס הוא אותו בסיס. אני כבר זוכרת אותו בע"פ)

פשטידת מה שבא לכם


 


לחמם מראש את התנור ל 180 מעלות (אמא שלי תמיד מתלוננת כשלא כותבים את זה מראש במתכון אז הנה)


מצרכים:

(חומרי בסיס)


1 כוס חלב


3 ביצים


3 כפות קמח תופח


3 כפות שמן (אם מטגנים את החומרי גיוון אז אני שמה שניים)


גבינה צהובה מגוררת או מוצרלה (אני חושבת ש400 גרם אבל זה מה שמפזרים מלמעלה אז זה לא כזה קריטי)


(פירורי לחם לפיזור מלמעלה-אופציונלי אבל משדרג)


מלח פלפל

(חומרי גיוון)


2 קישואים כדוריים  מגוררים מטוגנים עם בצל אחד , כפית סוכר (משחים יפה את הבצל)מלח ופלפל (החסרון הוא שזה יוצא טיפה מימי יותר. אבל זה עדיין טעים)


תירס מקופסה או לא..


פטריות עם בצל


פרחי כרובית (קטנים) ובצל…


מה שבא לכם.

הכנה:


מערבבים הכל (כולל הקישואים או מה שבחרתם) פרט לגבינה ולפירורי הלחם. יוצקים לתבנית משומנת מפזרים גבינה ופירורי לחם למעלה. אפשר לקשט בעגבניות או בזיתים. אפשר להוסיף בזיליקום אפשר לגוון בתיבול. אפשר הכול. זה הקסם.

אופים כ40 דקות עד שזה מזהיב. בפנים זה קצת דומה לביצה מקושקשת אבל זה טעים אז לא להתרגש מזה יותר מדי. (מי שזה מפריע לו יכול להוסיף עוד קמח או קמח תירס (סתם רעיון של רגע)

טעים עם סלט ירקות בצד. וגיליתי שזה גם בייבי פרנדלי במיוחד כשהם מתקרבים לגיל שנה ואז כבר כמעט הכול מותר.