כשאהיה גדולה (פוסט מורחב)

רגיל

היום כשכבר מצאתי את מקומי בשוק התעסוקה (גם אם הכול זמני ואי אפשר לדעת) אני מוצאת את עצמי מקנאה בילדים שיכולים לפנטז על מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים. היכולת לחלום את העתיד בלי להתחשב בכל מיני פקטורים ובלי לתת למציאות להכנס בינך לבין החלום שלך היא יכולת קסומה שיש לידים ולאנשי חזון ואני לא זה ולא זה….

בגיל שמונה רציתי להיות סופרת וציירת. אפילו כתבתי סיפורים במחברת (שהעלמתי בשלב מסוים מחמת הפאדיחה) והערצתי את גלילה רון פדר (אז היא עוד לא הייתה עמית), שגרה בשכונה והיינו רואים אותה עם הכלבה שלה ותמיד מלטפים לה את הכלבה.


הייתי גם מציירת בעיקר ברביות אנורקטיות אבל הייתי די טובה בזה.

עוד משהו שרציתי אבל פחות היה להיות זמרת. אפילו הלכתי למין תחרות ונפסלתי כי השיר שהבאתי היה של נעמי שמר ולא שיר מזרחי כי זו הייתה תחרות של מזרחים. אחר כך גיליתי שירשתי את החוש המוסיקלי של סבא שלי ושאני בעצם זייפנית.

בגיל 13 רציתי להיות רופאה. אולי בזכות כל הסדרות שראיתי ואולי כי אחרי תאונת הדרכים שהייתה לי בגיל 8 הכרתי הרבה רופאים וכשאתה נזקק לרופאים הם נראים לך כמו סוג של אלים.  אפילו הלכתי לקורס רפואה לנוער (וכרגיל נשרתי באמצע) אבל עשיתי הרצאה בכיתה על איידס.

בתיכון רציתי להיות פסיכולוגית. למעשה זה היה החלום שהייתי הכי קרובה למימושו. כן, הייתי גם בטיפול פסיכולוגי והפסיכולוגית שלי הייתה כל מה שרציתי להיות. יש לי גם דודה פסיכולוגית ואני זוכרת שמגיל צעיר רציתי שתספר לי על המטופלים (אל דאגה, היא הייתה אתית).

ואז לא התקבלתי לפסיכולוגיה אבל כן לעבודה סוציאלית. והתחלתי ללמוד ובמקביל לעבוד בעבודה מעשית בבית אבות ושנאתי כל רגע.


ואז החלטתי שאני רוצה להיות קולנוענית וחוקרת ספרות.אבל כנראה שגם את זה לא רציתי מספיק.

אז בסוף סיימתי את האוניברסיטה (בעור שיני) עם תואר ב בי איי כללי ותולדות התיאטרון וזה הוביל ללימודי המידענות וספרנות.

ועכשיו אני ספרנית בעבודה נוחה ולא קרייריסטית עם קולגות נעימות. בלי לחצים מיוחדים אבל גם בלי אקשן ועם משכורת די עלובה כמו רוב הספרניות שאני מכירה. אני שמחה שיש לי עבודה ושיש לי מקצוע אבל המקצוע שלי לא מרכזי בחיי ולא מגדיר אותי כמו שחשבתי שיהיה.

אז נכון, בבלוג אני בהחלט מכריזה על מקצועי. אולי כי הבלוגים הם כלי שקשור גם למקצוע ולמידע ואולי כי אני רוצה להשתמש בכלים שיש לי שקשורים למידע וגם ליצור קשרים מקצועיים על קולגות אבל לפעמים אני מרגישה שהחיים שלי היו יכולים להיות שונים לגמרי.

אני מזהה פה שחיקה בתפיסה שלי את עצמי. אני מרגישה שאני צריכה ליצוק תכנים במקצוע שלי ובכלל בחיים שלי.

אז כנראה שהפוסט הזה היה צריך להכתב.

»

  1. חבל,לפני חצי שעה החלפתי את הנושא החם.
    פוסט  מצויין כשלך היה צריך להכלל בו
    לצערי אין כרגע מנגנון חיבור בין פוסטים לנושא חם שהתחלף
    אולי עוד יהיה.
     
    רק לומר שהייתי במקום בו את נמצאת,שחיקה בתפיסה שלך את עצמך.מקום לא מי יודע מה אם מותר לי לומר
    ובהרבה עבודה יצאתי מהמקום הזה בתקווה לא לשוב אליו

    • הי ג’וליאנה.
      לא יכולה שלא להגיב. חייבת לעודד! אל יאוש. את צעירה ועוד הדרך ארוכה. לא אפרט את כל תחומי העיסוק שלי בעבר ובהווה, זה לא המקום. אבל עם B.A. בספרנות עשיתי המון ומגוון. התחלתי בספרייה ציבורית, כמוך, ותוך שנה הרגשתי משועממת. אז, אפילו טכנולוגיה לא היתה. ומאז: מוזיאון, עיתון (שניהם במקצוע ובשניהם היה מאד מעניין) וחזרתי לספרייה ציבורית – מעל שנתיים מנהלת מרכז מידע.
      תמיד בתחום, תמיד בהקמה – בפרוייקטים חדשים (כי כך אני אוהבת)
      מסקנה: אם רוצים – יש אופציות. זה לא קל. צריך להיות יצירתיים, וגם להקלע למקום הנכון בזמן הנכון…(טיפ טיפה מזל), אבל…יש!
      בהצלחה!

      • אילנה, אני חושבת שאת בהחלט דוגמא טובה לדברים מעניינים שאפשר לעשות עם המקצוע שלנו.
        בכל מקרה עודדת אותי, תודה >:D<

    • טליק, אני מאד שמחה על התגובה שלך (וגם כן הצטערתי שפספסתי בכמה ימים את הנושא החם).
      אני חושבת שאני כרגע בתחילת התהליך של יציאה משם (כרגע זה בירור לגבי מה ואיך…)
       
       

  2. ליצוק תכנים במקצוע, זו המסקנה העיקרית והחשובה כרגע עבורך. אבל אולי בכלל לא כדאי לוותר על חלומות, וכן להחליף מקצוע? כזה שיש בו גם אנרגיות וגם שכר?
     

    • להחליף מקצוע מבחינתי זה המוצא האחרון בגלל כל המחיריםש כרוכים בזה ובגלל שאני לא כל כך יודעת איזה מקצוע שווה את כל התהליך בשבילי.
      אני יותר בכיוון של להוסיף מקצוע או ידע מקצועי ולראות מה אחר כך.

  3. נורא מוזר. אתמול בערב בהיתי בשלל תוכניות שישי (מארינה בגמר יי!!) וחשבתי לכתוב בדיוק פוסט כזה בדיוק. חששתי שאחזור על עצמי ולכן לא עשיתי את זה והנה הגיע הבוקר וג’וליאנה כתבה בדיוק על זה. מוזר. איך זה שגנבת לי את המחשבות מהראש 🙂 כנראה שאלו לא רק המחשבות שלי ואני הרבה פחות יוצאת דופן ממה שאני חושבת.
    ובנימה קצת יותר רצינית אני חושבת שהמחשבות האלה משותפות להרבה אנשים בני גילנו שגדלו על איזה מיתוס שנוכל לעשות הכל ובסוף כשאנחנו עוברים את ה25 ויש לנו לשלם שכר דירה, לדאוג לעצמנו או גם למשפחה אנחנו מגלים שאילוצי העבודה משתלטים לנו על החלומות. רק מעטים מוכנים לזנוח את הביטחון של עבודה סבירה עם שכר קבוע לטובת הרפתקת חלומות קשה להשגה.
    אז הפיתרון שלי הוא כזה: אולי בסופו של דבר זה לא מה שאנחנו באמת צריכים ההישגיות הזאת צבירת הרכוש והקריירה האימתנית שאנו מחונכים שאנחנו צריכים. אולי מה שאנחנו צריכות זה רק לחיות את חיינו בשלווה פחות או יותר וכל עוד אנחנו במצב כלכלי שמאפשר לנו את זה מה טוב. אני יודעת שזה באנאלי אבל הדברים הטובים לא נקנים (משפחה, חברים, בני זוג, שלווה נפשית, בריאות)

    • מה דעתך על עתידי המקצועי בתור גנבת מחשבות?;-)
      אני מאד מסכימה איתך שעבודה לא צריכה לתפוס את המקום המרכזי בחיים אבל יש לכל אדם כמה ערוצים שהוא אמור להתפתח בהם והערוץ המקצועי הוא אחד מהם. ואני מדברת יותר על להתפתח מבחינת בטחון במה שיש לך להציע לעולם יותר מאשר מבחינה כלכלית.

      • אבל מי אמר שמה שיש לאומן להציע לעולם פחות טוב ממה שיש לאיש הייטק להציע בגלל שהאומן ירוויח פחות או הוא אומן כושל. גם מה שאת מציעה לעולם בשעות הפנאי שלך הוא חשוב לא פחות. אני רואה את העבודה כאמצעי להרוויח כסף שיאפשר לי חיים טובים (ברמה המינימאלית לה אני זקוקה) בשעות הפנאי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s