שעת השינה

רגיל

היום בבוקר הייתה לי שיחה טובה כזאת עם קולגה מהצוות. סיפרתי לה כמה קשה לי להשכיב את נולי לישון. הדינמיקה שלנו הולכת ככה:


אמבטיה. נולי ואני הולכים לחדר שלו. מתישבים על הספה . אני מספרת לו סיפור, שרה לו שיר, מיניקה אותו, מצחצחת איתו את החצי שן שיש לו ונותנת לו בקבוק מים. עד כאן הכול רגוע ואז אני אומרת לו שזמן לישון. מכסה אותו בנשיקות ומשכיבה אותו. נולי מחליט שמוקדם לו (השעה 8:15)  והוא מתחיל לשחק במיטה עד כאן זה לגיטימי אבל אז אני מחליטה לעזוב את החדר. זה מחזיק מעמד דקה כי נולי פורץ בצווחות עד שמישהו מאיתנו מגיע ואז הוא משחק איתנו משתולל ונהנה (ומראה שימני עייפות תוך כדי)

ואז אנחנו סחוטים ומתים לזמן שלנו ומתוסכלים כי נולי לא מאפשר לנו אותו.

הבכי שלו גורם לי להרגיש שאני אמא רעה. שאני נוקשה מדי ונתנת לו להרגיש בודד ומסכן במיטתו אבל אני לא מוכנה להרדים אותו מול הטלויזיה כמו שאחרים עושים ואני רוצה שיתרגל גם להיות קצת לבד.ושעה וחצי להרדים אותו זה מוגזם בעיני.

אז עם ההחלטה אני שלמה אבל בסוף כשאנחנו מתייאשים מלגשת אליו פעם אחרי פעם הוא נרדם תוך כדי בכי בתנוחת כריעה בלתי אפשרית.

איך זה אצלכם? מה אתם מרגישים בסיטואציות כאלה? האם למישהו יש פתרון קסמים?האם נולי יכול לישון במקומינו וכך לא נהיה כל כך עייפים?

»

  1. פתרון קסמים ממש לא – הנה כמה מהדברים שניסינו (ועבדו חלקית)
    1. לשבת בחדר שלא אבל לא לסתכל עליו (כמובן לא כשהוא משחק אלא אם הוא שוכב במיטה)
    2. לצאת מיד אחרי הסיפור מהחדר, ורק אחרי שהוא בוכה ממש לחבק להרגיע ולצאת (זה בעצם די דומה לשיטת החמש דקות רק שאנחנו אף פעם לא החזקנו מעמד חמש דקות שלמות)
    3. להרדים על הידיים  – נכון די כבד אבל בסביבות גיל 9 חודשים הבת שלי הייתה נרדמת רק על הידיים – הייתי מחזיק אותה תוך כדי טיולים בחדר ושירים ישנים של שלמה ארצי (לדעתי זה מה ששבר אותה – היא לא באמת נרדמה פשוט עשתה את עצמה כי אני כזה זייפן)

  2. אנחנו בערך כמו יושב בתי הקפה: כששומעים (או רואים, במקרה שלי) במוניטור שהקשקושים שלה הופכים לבכי אנחנו נכנסים, מרגיעים ויוצאים. משתדלים לא להוציא אותה מהמיטה. וגם אנחנו לא היינו עומדים בשיטת חמש-הדקות. אני מאוד מתנגדת לה מאז שקראתי את <a target=_blank href="http://askdrsears.com/html/7/T070700.asp&quot;>המאמר הזה. במאמרים אחרים שלו הוא גם נותן עצות להשכבה של תינוקות.

    • תודה על המאמר. אני מאד בעד להקשיב לאינטואיציה וגם לי זה לא הרגשי נכון לתת לא לבכות. הרגשתי גם שזה לא מביא לתוצאות .
      עכשיו ניסיתי לשנות את הגישה שלי ולבדוק מה אני מרגישה בכל תהליך ההשכבה והעניינים משתפרים קצת.

  3. אין פתרון קסם.
    אצלי כל ילד היה שונה. לי גם היה קשה לשמוע את הבכי.
    אצל הגדול הבכי היה מוצדק בדרך כלל, חיתול שהיה צריך להחליף או משהו כאב לו, אחרת הוא היה נרדם.
    אצל מספר 2 זה היה סיפור אחר לגמרי. היא לא צריכה הרבה שעות שינה ויש לה דפוסי שינה מעניינים שממשיכים עד היום 😉

  4. תני לו ספר…

    וברצינות, אותי הרדימו ע"י הקראת סיפורים – כי משחק מונע הרדמות ואילו כשמספרים סיפור "גולשים" לתוך שינה.
    ולגבי הגיל הנכון להתחיל – אמרו לי שכבר בגיל כמה שבועות התחילו להקריא לי, קודם מהתנ"ך (הייתה לסבתא שלי שריטה בקטע) ואח"כ המיתולוגיות למינן, אנדרסן, האחים גרים וכו’.

    • התיאור שלך מקסים. לא מפליא אותי שיצאת מה שאת היום.אני מקריאה לו סיפור לפני השינה.
      כשהוא במיטה אני מרגישה שקשה לי ממש להשאיר אותו בתנוחת שכיבה כי הוא כמו נחום תקום קטן. אז אני מניחה לו קצת לשחק אבל באווירה רגועה וללא שיתוף פעולה שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s