ארכיון חודשי: מאי 2007

הפנקס פתוח והיד חותמת

רגיל

אז כמדי שנה ישבנו בהרכב משפחתי כמעט מלא (נולי דרש בתוקף להיות נוכח גם) לראות באיזה משקל יבוא צביקה הדר הפעם (בינוני פלוס אבל שומר במידה מסוימת) בכוכב.


אז מה היה לנו:


מניפולטיביות בבימוי: כמעט בטוח שמועמד שמראיינים אותו אחר כך עבר.


כנראה שהמוזרים לא שמו לב שבקרוב תעלה תוכנית שתיוחד לתחרות המוזרים ביותר והם עדיין יהיה כאן.


חלק מהמועמדים באו עם שיר פרי עטם (בחלק מהמקרים חבל על הדיו אני אומרת) ונראה שהם באו מראש מתוך מחשבה של : מתישהו יעשו תוכנית ספיישל ואז יתנו לי לשיר את השיר שלי.


נראה לי שלא יזיק לשסות בחלק מהמועמדים את אבשלום קור.


ציון מיוחד לאישה שגרמה לצביקה פיק לצחוק.


ציון לגנאי לצביקה הדר על שכרגיל הוא מנצל נכות של אדם מוכשר כשלעצמו  כדי להגיד את הדברים הבנאליים של כמה זה מרגש וכמה שזה מחזק…הבחורה שרה טוב, נקודה ולא קיבלתם אותה בחסד.

האם רק לי נדמה שהשנה כמעט לא היו מועמדים ממש טובים?

שמנמנים לשלטון ! נחמד מאד לגלות שבוחרים יותר ויותר מועמדים שסובלים מעודף משקל בגלל הכישרון נטו.

אני לא חושבת שבחרו את לימור עמר(היחידה שאני זוכרת את שמה) בגלל פרוטקציות (כמה פרוטקציות יכולות להיות מאבא מתופף) אבל הקול שלה הזכיר לי חריקת ציפורן בלוח. קול מיוחד, בהחלט. אבל לא פחות מזה מעצבן.

כמה שאהבתי: הבכיינית בהתחלה, הבחורה עם האמא (זאת זו ששרה רומנסה, לא? ) והבחורה עם האטיטיוד.

הבחורה עם האבא הטרינידדי הייתה חביבה אם כי נשמעה לנו מאומצת מדי.

יוני בלוך חמוד.

היו בחירות מעניינות של שירים. ממש נהניתי.

בקיצור מחכה כבר לשין ותום שעושים עבודה הרבה יותר טובה בענייני כוכבים נולדים.

(ובהחלט מגיע לדוסים שכוכב נולד ישודר ביום חמישי)


איפה האודישן של ררלי?





הולכת לעצור מונית. ידעתי את רוב התשובות ב"מונית הכסף"  וכמעט התחשק לי להשליך כבשה על אחת מהמתמודדות שם שהידע כללי שלה היה גרוע במיוחד.


הברסלבית שעשעה אותנו קשות. מתה על הסוטול הטבעי שלהם.


הופתעתי לטובה כי חשבתי שזאת תהיה תוכנית סתמית. כנראה שפורמט שכולל אנשים אקראיים מהרחוב הוא כמעט תמיד מוצלח.

(אם הרחוב הוא תל אביב. נראה אותם במודיעין. שעמום המחץ.)

יום חשוב היום

רגיל

לטוליו המתוק והנפלא שלי יש יום הולדת היום. ואני כל כך שמחה שנולד.ומאחלת לו המון המון שעות שינה ואושר ויכולת לרצות דברים לחלום ולהגשים.וגם מבטיחה להיות תמיד שם לצידו.





(לחגוג, לא נחגוג ממש בשל היעדר כוחות ממשיים וחוסר רצון של חתן השמחה. ומצד שני מחכה לו שקית מתנות)

 

חדשות

רגיל

החצי השני שלי חזר. היה כיף להתעורר ולראות אותו מושיט לי את נולי.

היום אני קצת עובדת בפרך. הכנתי לנולי מרק עם המון ירקות ועוף. היה ממש מוצלח. לפעמים כדאי להקשיב לאנשים כי המון אמרו לי שכדאי ואיכשהו עד עכשיו לא עשיתי את זה.





היום בסופר הייתה קופאית פטפטנית וחביבה. היא ראתה את נולי (הלבוש בתתכלת מכף רגל ועד ראש )ואמרה : "איזה תינוקת חמודה." נולי חייך כי מה אכפת לו אם חמודה או חמוד. העיקר שאת הצומי הוא מקבל. אני מתקנת : "איזה תינוק חמוד" היא אומרת: "למה היא לבושה כמו בן? שתהיה בריאה" אני: "שיהיה בריא זה בן" היא: לא, התכוונתי שיש לו פרצוף של בת. אני: טוב, נראה לי שאת קצת עייפה. הוא תינוק בן.

טוב, גם אני עייפה. הולכת לנמנם לפני שאבו נזק הקטן יתעורר.

השאלון

רגיל

עניתי על השאלון והכול נמחק. בוהו….  טוב, נתחיל מחדש:

קיבלתי מאורית ולי

מהי המילה הכי אהובה עליך?


ליבובים וחיבובים


 


מהי המילה הכי שנואה עליך?


 


המילה שגורמת לי אלרגיה היא "להתחזק".זה קטע של דוסים שאומרים על אדם שנהיה יותר דתי ומקפיד (או במילים אחרות קיצוני ופנאט) שהוא התחזק


מה מדליק אותך מבחינה רוחנית, יצירתית או רגשית?


שיחה מלב אל לב עם אדם חכם.


כמובן מפגש עם ספר מדהים, יצירת אומנות, יצירה מוסיקלית ואחרים שנותנים לך את הזבנג.


יש לי שתי דוגמאות של חנוך לוין: כשצפיתי בהצגה "אשכבה" התרגשתי עד דמעות מהחוויה התיאטרונית(המילים, המוסיקה, התפאורה, המשחק.פשוט הכול) וכנ"ל עם "הילד חולם".


מה דוחה אותך?


חוסר חמלה, צביעות ופנאטיות. (אה ופגרים של חיות ממשפחת היונקים)


מהי הקללה האהובה עליך?


מרדאלור (בא לי מהבית)


מהו הצליל האהוב עליך?


פעם זה היה לשמוע את המבטא המקסים של טוליו כשהוא מתקשר. היום זה נולי צוחק צחוק היסטרי(טוליו פשוט לא מתקשר. הוא נמצא)


מהו הרעש הכי שנוא עליך?


נולי בוכה (בשתיים בלילה), שיירת אמבולנסים (פעם גרנו על הציר להדסה הר הצופים והיינו יודעים מהר מאד על פיגוע), ערסים צורחים, ומקדחה של רופא שיניים (וציפורן על לוח. אאוץ')


באיזה מקצוע היית רוצה לעסוק (חוץ מאשר במה שאתה עובד בו היום)?


פסיכולגית, שפית,מבקרת מסעדות, מדריכת תיירים, רופאה, סופרת, עיתונאית, דולה ומרפאה אלטרנטיבית.


באיזה מקצוע לא היית רוצה לעסוק בשום פנים ואופן?


זונה עבריינית קופאית בסופר, רוחצת גופות, קברנית, פועלת זבל בעיריה ומסז'יסטית של חולדות


אם גן עדן קיים, מה היית רוצה לשמוע את אלוהים שואל אותך, כשתיכנס דרך שערי שמים?


האם כבר קיבלת את הכרטיס למועדון חברים בגן עדן?


רוצה לראות את יקירייך המתים?


עכשיו באים?

מעבירה לשיר דמע לכבשה לנטע וביילע

עדכונים משבוע מופחת אינטרנט

רגיל

נחשו מי עמד בעבור בצע תפוז…. (מתחיל בנ')

האייטיז חזרו ובגדול לחנויות מה שאומר שכרגיל אין לי מה ללבוש (אבל טוליו הרוויח חולצה נאה עם כבשים).

יש לי סבים נהדרים שאפשרו לי הרבה זמן נשימה ללא נולון ומפגשים עם חברות כולל בערב (!!!)

הספקתי את כל מה שתכננתי. פגשתי את כל מי שרציתי .

קראתי את "במרחק נגיעה" (אין קשר לרוחל'ה וזוריק). היה כיפי וזורם.

קיבלתי במתנה ספר של מריאן קיז באנגלית. אתחיל אותו ממש בקרוב.

לא ראיתי טלוויזיה בכלל… (קצת חבל לי על "אמאל'ה" אבל נראה לי שאצליח להתעדכן)





חברתי ואני ביקרנו בחנות שש. הצטערתי שלא הייתה עלי מצלמה כי היו שם המון בחורות שהתלבשו מגניב. גיליתי שאני יודעת נפלא לדבר על אופנה ולהמליץ אבל בפועל אני שלוכה כרגיל.

(היא קנתה שמלת קשירה מאד מיוחדת שיכולה לתת מראות אחרים כל פעם. אני מחבבת פריטים כאלה.)

חזרתי

רגיל

מה שטוב בגזירות המשונות שאני גוזרת על עצמי שאני יכולה במקביל להסיר אותן כשהן נראות לי דביליות מדי.


כך נראה לי דבילי להגיב בבלוגים ולא לכתוב.

הייתי משווה את התענית בלוג לצום עם שתיית מים (ומשהו קטן בצד)


לא כתבתי אבל: הגבתי בבלוגים אחרים, הצצתי לפחות פעם ביום לבלוג לראות כמה מגיבים לי בהעדרי.

אבל כן, המסקנה היא שכדאי להפחית קצת את הנוכחות.

נחמד לגלות שכשאני איננה זה מזיז למישהו…

אז תודה ואולי אגיב לכם בהמשך…. חייבת לעבוד.

נ.ב קטן. השבוע גיליתי שנורא כיף להתגעגע. לטוליו (כל בוקר מחכה לי אימייל ארוך ממנו), לבלוג, לבית וגם לנולי כשאני בעבודה. יש כזה דבר ייסורים נעימים.

פוסט אחרון לפני גמילה

רגיל

טוב, הפעם אני כאן שוב מתוך רצון לכתוב ולא משנה מה. אז התבייתתי על המקלדת עם רעמת אפרו רצינית כי אני עומדת לצבוע את השיער. ואני מקליקה ומקלידה כאחוזת דיבוק.

אני בפירוש יותר מדי מחוברת למחשב ולעולם הבלוגים בפרט. אני מאמינה ששבוע עם שימוש מינימלי בבלוג ובאינטנרט שלא לצרכי עבודה יעשה לי טוב. למעשה אני מתייחסת לזה כסוג של הרפתקאה כדי להסתכל קצת החוצה מהקונכיה הזאת שנקראת בלוגוספירה.

כן, הגעתי לשלב בו יש מתח קל בין עולם הכתיבה דהיינו עולם הבלוגים והעולם שבחוץ. מדובר בתחושה פנימית שככל שאני יותר נמצאת פה אני יותר משתבללת בעולם האמיתי ויותר רוצה שיניחו לי לנפשי. ברור לי שיש פה משהו לא בריא. יש גם משהו לא בריא בצורך שלי בתגובות כל הזמן. כאילו הן אמורות לאשש את הפופולריות שלי וכאילו הן אמורות להגיד לי משהו על עצמי. כן סוג של אשליה….

טוב, אז השבוע ללא טוליו יהיה גם סוג של שבוע חופש. אני לא חולמת להפסיק לכתוב בבלוג אבל מטבע הדברים הכתיבה תהיה מתונה יותר. נולי יקבל יותר אמא ואני אתפנה לעוד דברים.

מוזר, כשאני אצל הסבים שלי אני לא מרגישה צורך לממש שום התמכרות שלי: אני לא מרגישה זקוקה למחשב או לטלוויזיה וגם לא לנבירה במקרר. אני מרגישה יותר מסופקת. אולי כי שם הילדות שלי ומה שנשאר ממנה.

על הפרק: המון הליכות ברגל, מפגש פיסגה עם חברות וסוף סוף ללא ילדים, טיול אחר הצהריים גדול עם נולי, ביקור בקניון עם חברה ואולי עם נולי וקריאה רבה לפני השינה (סבתי קנתה לי ליום ההולדת ספר באנגלית של מריאן קיז שלא תורגם. זה מה שביקשתי ממנה וכך אוכל גם לשפר את האנגלית וגם ליהנות מספר קליל יחסית.)

ואז טוליו יחזור….

בחיי שזה יהיה שבוע טוב.

(אני משתעשעת במחשבה להסתובב עם פנקס וכל פעם שיהיה לי משהו להגיד אני אכתוב. אולי זו השיטה להניב פוסטים רק כשיש לי באמת מה להגיד….)

אז היו שלום ומקווה שאני אהיה חסרה לכם מספיק….(מקווה שאעמוד בהחלטה לא לבקר בבלוג בכלל בעבודה)

רגיל

נחמד מאד הקטע הדמוקרטי זה בבלוגים.כל אחד יכול להחזיק בלוג במינימום השקעה


ועכשיו גיליתי שיש בלוגים גם לאריק סינידנה ספקטור (שאני יותר ויותר נהנית לקרוא אותה), חלי גולדנברג , עידן אלתרמן,נולי עומר (אוהבת את השם שלך, אחותי)

ועוד ועוד ועוד….

נחמד לגלות בהם פנים שלא תמיד קשורים לדימוי הציבורי שיש להם או שהיה להם. נחמד להציץ לעולמם הפנימי.

ובעיקר נחמד להיות איתם בשורה אחת. הם בלוגרים וגם אני….

גמילה חלקית

רגיל




אני כנראה קצת מכורה לאינטרנט כך שחמישה ימים בלעדיו (חלקית) יעשו לי רק טוב.

(ככה אני מנסה לשכנע את עצמי אבל אל תתפסו אותי במילה….)






חם, כל כך חם ומיוזע. אני כל היום בגופיה מה שמקל על הנולון לשלוף את מחמדי כל פעם שהוא חפץ בכך והוא חפץ כמה שהוא חפץ….

התוצאה: ג'וליאנה סמרטוט מהלך.

(טוב זה גם בגלל האירוויזיון שהשכיב אותי במיטה שבעה מאד לא קונבנציונלית מבחינתי ומבחינת הנולון זה לא משנה שאמא שלו ראתה אירוויזיון. את ההשכמה בחמש הוא עשה כמו גדול….)





Haven't the Jewish people suffered enough

רגיל

כמדי שנה התישבנו בהרכב משפחתי מלא לצפות באירוויזיון.הפעם היה לטוליו מניע כי עוד כמה ימים הוא יהיה במקום בו דרכו קובי אוז וחבורתו דהיינו הלסינקי.


לא התחיל טוב. כבר בדרך הביתה שמענו ברדיו את קובי אוז אומר לתל אביבים כמה הוא מקנא בהם ואיזו עיר יפה היא תל אביב (כלומר, איזו עיר מעפנה היא הלסינקי).


אני אהבתי את השיר ששלחנו כי יש לי חיבה לשירים לא קיטשיים ורבי מוזרויות ובכלל טיפקס חביבים עלי מאד. וחוץ מזה נראה שהם נהנים מכל רגע ויופי של צרפתית לקובי.


(ושמישהו יגיד לי מה התפקיד של השמן של טיפקס. תפאורה? להיות שמן ולשתוק? ובכלל מה שמו?)


אלה שטרחו להצביע מסתבר "למרבה ההפתעה" חשבו אחרת והעלו לגמר שירים עלובים בהרבה (ויפה שסרביה החליטה שגם לסביות צריכות ייצוג באירוויזיון. ויפה שיש בסרביה לסביות).


והנה מה שנשאר בזכרוני אחרי ערב הו כה ארוך.

פרס זק"א: הנרות של שוויץ (מישהו זוכר שלליאורה לא הרשו להעלות פמוטים לבמה) והחרבות המתהפכות מעל ראשה של הזמרת הגיאורגית (פעם זה היה גרוזינית).


פרס מפת השולחן הרקומה של סבתא : למקדוניה(?) על השיר האתני המשמים שלהם.


פרס ליאור נרקיס: הזמר מטורקיה. כי פורמט "מנצח" לא מחליפים (גם יוון שלחו משהו כזה ואל תשאלו אותי איך אני יודעת)


פרס המיחזור לצ'כיה ואיסלנד שהחליטו לחלוק ולשלוח את אותו זמר פעמיים.ולנורווגיה ופורטוגל ששלחו את אותו שיר.


פרס סרוונטס לזמרת הנורווגית שהשחילה מילים בספרדית לשיר. למה? ככה.


פרס הגאוה לדנמרק ששלחו דראג קווין (מעניין איך יראה מופע של דראג קווינס שעושים תזמורת בצורת לדראג קווין) ולסרבים ששלחו בוצ'ה.


פרס חארות אנטישמיים: לאנשי הלוויין האחראים על השידור שבטעות שיבשו דווקא את השיר הישראלי.


פרס הקאמבק: לפרינס שהחליט משום מה ליצג את בלגיה.


פרס מה קשור: קפריסין שלחו שיר בצרפתית. (טוב, נראה לי מבאס לנסוע לקפריסין בתור חו"ל.


(שמתם לב שהרבה מדינות שלחו השנה שירים בעוד שפות פרט לאנגלית? האם זה בגלל הפיחות במעמדו של הדולר?)


פרס הבדיחה המשומשת: push the button והצביעו לישראל.


 


קצת גיאוגרפיה:

מה יש  בפינלנד:

המון כפילים של קונאן אובראיין .


גולשים על כל מה שזז.


פטריות ואיילים


סוודרים מגרדים


שלג וקור


הרבה דכאוניים על סף התאבדות

(יפה עשו לשיפור תדמית פינלנד וניפוץ כל הסטיריאוטיפים עליה)

מסקנות מהאירוע:


יש יותר מדי מדינות מאירופה.


יש מדינות שמוטב שלא תהיינה עצמאיות.


חבל שהולנד אף פעם לא זוכים גם פורטוגל נראית לי שווה ביקור.


בכלל למה לא עושים אירוויזיון בברזיל? (התקציבאים של רשות השידור מתפלצים)


(גם אנחנו לא אירופה)