ארכיון חודשי: מרץ 2007

עדכוני נולי נולוני

רגיל

(עוד פוסט אחד עם הקפה של הבוקר. )

לאחרונה האתגר של היום הוא להשכיב את הוד ינקותו לישון. השעה רבע לשמונה. נולי עשה אמבטיה, קיבל את הברזל שלו, שמע סיפור (ותוך כדי לעס את הספר שלו כי אמא לא מרשה לו ללעוס ספרי ספריה), שני שירי ערש, ציצי, מובייל מנגן (הוא אוהב לשלוח אליו ידיים) הוא מחייך ואמא ג'וליאנה יוצאת מהחדר.

דקה שתיים

בכי (מחכה שניה אולי הוא ירגע, לא.) בכי בכי בכי בכי בכי בכי

אמא מגיעה נפסק הבכי . אמא מסבירה שנולי צריך לישון כדי שיהיה לו כוח להתהפך מהבטן לגב (כדי לא להיות על הבטן חלילה) וכדי שיהיה לו כוח ללמוד את העולם ללעוס ספרים ולרייר על המזרון (כן , זה מה שהוא עושה פחות או יותר) נולי מהנהן בהסכמה עושה א-מההה טהטהטה . אמא מרוצה ויוצאת.

שלוש שתיים אחת…..

בכיבכיבכיבכיבכיצרחותבכיבכי בכיצרחות

אמא ג'וליאנה אומרת לאבא טוליו תיגש אליו אתה. טוליו שואל אז מה לעשות, ג'וליאנה אומרת לא יודעת, תרגיע אותו.

טוליו ניגש אומר לו צפרדעון, לך לישון מפעיל לו מובייל נולי שקט וכשטוליו יוצא….

צרחות מקפיאות דם של חזרזיר שחוט

(ג'וליאנה שמחה , זו הנקמה שלנו בשכנים שגוררים את הבימבה הארורה של הילדים שלהם ב11 בלילה)

ג'וליאנה מתייאשת ולוקחת את נולי פלוס הנשכן שלו למיטה של ההורים (לא חינוכי אבל פרקטי)

ג'וליאנה קוראת ספר ומלטפת את נולון. נולון ערני ושמח אבל העיניים שלו כל כך פקוחות לא רואים את הסוף….(טוליו צופה בכדורגל)

ג'וליאנה מינקה את נולי מיניקה מיניקה מיניקה עד שהוא מקבל את המבט המסטול המוכר ונרדם (22:30 בלילה) ואז מועבר למיטתו.

וככה כמעט כל לילה. אולי הוא מצמיח לנו שיניים?


(כשיהיו לו שיניים אני לא רוצה שהוא יירדם לי בהנקה כי אז הוא יתרגל להיות עם משהו בפה וזה יזיק לשיניים שלו)

אני מתחילה להבין מה אני רוצה

רגיל

תמיד יש טענה אסטרולוגית שהתקופה לפני יום ההולדת היא תקופה טובה.


לא יודעת אם זה תמיד היה נכון אבל יודעת שעכשיו אני מרגישה שהחשיבה שלי יותר נקיה ואני יודעת מה אני רוצה ואיך להשיג את מה שאני רוצה.

אני חושבת שאחת החולשות הכי גדולות שלי היא חוסר מיקוד וחוסר יכולת להגדיר לעצמי מה אני רוצה ומה עושה לי טוב.


אתמול עשיתי לי סדר במוח.

אז אם תראו אותי פחות פה תבינו, נכון?

(לא מפסיקה לכתוב אבל זמן הוא משאב יקר וכדאי שאחלק אותו יותר בתבונה)

לא לנשים בהיריון

רגיל

מעניין אותי אם השדרוג של מוסף "שבעה ימים" קבוע.מאד אהבתי את העלעול בו וכמובן חגגתי את שובה של הספקטורית.


(והתינוקת שלה יותר שמנה משלי…. )


האמת, כשהיא כתבה על הלידה ועל חוסר הרצון שלה שזה יקרה ויהפוך אותה למבוגר אחראי הנהנתי בהזדהות ואז פתאום הטיפול נמרץ שבתה נזקקה לו בשבוע הראשון של חייה. זה  נתן לי סוג של אגרוף בבטן.

אני יודעת עכשיו כל כך הרבה יותר מאשר כשהייתי בהיריון על כל מה שעשוי להשתבש. עובדת איתי בחורה בהיריון ראשון וסיפורים יש לה מכאן עד הודעה חדשה על חברות שהפילו ואחותה שנולד לה תינוק פג  וחברה שבסקירת מערכות הבודקת נגעה ברחם באגרסיביות וגרמה לה להפלה .

בנוסף לכל הצרות הייתה כתבה ב"עובדה" על הפגיה בתל השומר.ושם דיברו על הדילמה האם להתאמץ להחיות תינוק פגוע מאד והאם  כדאי לאשה שכבר באה עם צירים בשלב מוקדם מאד בו רוב הסיכויים שהפג יהיה פגוע להתאמץ לשמור על ההיריון ומי קובע בעניין האישה או הרופא.(כשהתינוק יוצא לאישה כמעט אין זכות משפטית להגיד לרופא אם להחיות אותו או לא)

והייתה אישה אחת שילדה תאומים פגים (בשבוע 23, נדמה לי) אחד יצא בסדר והשניה בעקבות סיבוכים פגועה מוחית. האשה אמרה שאם הייתה יודעת על איכות החיים הנוראית שתהיה לילדה שלה היא לא הייתה שומרת על ההיריון. כיום היא אוהבת את שניהם מאד אבל עדיין יש בה צד שמצטער שהבת שרדה (לפי מה שדיברו שם, הרופאים נלחמו על חייה בציפורניים).

היה גם מקרה מזעזע אחר שהמיילדות החליטו להשאיר את הפגים למות והאישה דווקא רצתה שיחיו. (הבן מת אחרי חמש שעות של מאבק).

ואת כל הדברים האלה לא ידעתי כשהייתי בהיריון. ביליתי אותו בסוג של בורות מבורכת ולא חשבתי על כל מה שעשוי להשתבש.

ואחרי כל זה רק המחשבה על להיכנס שוב להיריון ולעבור את כל החששות והסיכוי שיוולד  ילד פגוע שאומר התמודדות קשה לכל החיים גרמה לי ממש לחרדה.

כמה טוב שילד אחד כבר יש לי. בכלל לא בטוחה שאני רוצה עוד אחד. (להיות בן יחיד זו תהיה ההתמודדות שלו בחיים)

כמובן שיש סיכוי שאשנה את דעתי אבל ממש לא בשנים הקרובות.





ועכשיו למשהו משמח

התבשרתי על כמה היריונות במשפחה כולל אצל זוג שהיו לו קשיים להכנס להיריון. אני כל כך שמחה בשבילם ומחזיקה להם אצבעות (מקווה שלא ראו "עובדה").

רשימות

רגיל

שמתי לב שאם אני רוצה שדברים ייעשו עדיף שאעשה אותם מאשר שאכתוב ברשימה מה אני צריכה לעשות.

אתמול היה לי יום מאד פעיל כי ידעתי מה דחוף לעשות ופשוט תיקתקתי עניינים.

היום עשיתי רשימה.


הרשימה נשארה כמין תזכורת עוקצנית.


ובינתיים לא עשיתי כמעט כלום.

שולחן

רגיל





 אחד החלומות הצנועים שהגשמתי במעבר לדירה חדשה היה שולחן מחשב גדול ופינתי. לא יודעת למה רציתי דווקא פינתי אבל רציתי מרחב.

כרגע יש לי על השולחן (פרט למחשב): בקבוק מים מינרליים, נייר טואלט (מצוננת) וצלחת חד פעמית ריקה שהכילה קודם תפוח.

זן משהו….






שולחן העבודה של ספרנית: אוהו זה סיפור אחר לגמרי, ערימות ספרים וחומרים אחרים בתהליכי טיפול שונים, ברקודים לספרים (במין קופסה מיוחדת שאילתרתי לצורך זה בלבד.) בקבוק מים מינרליים, טלפון ועוד מפה ומשם.

לאחרונה התחלתי ממש לשנוא את הבלגן שיש לי שם ולכן כל בוקר אני מסדרת אותו וגם לפני שאני הולכת.

הוא לא מסודר בצורה אידאלית אבל יש סימני שיפור מסויימיםץ לפעמים אני מעבירה את הבלגן ממקום למקום.






בלגן בשולחן בלגן בראש….


(ואכן יש בלגן בראש)