יום העצמאות של נולי

רגיל

היום נולי החליט לראות את עצמו כסוג של ריבונות זערורית. משל היה ליכטנשטיין או אנדורה. במילים אחרות הוא רצה לאכול בעצמו.


הקואורדינציה שלו ותיאום עין-יד לקויים ולכן הוא יצא מלוכלך כמו תינוק של בית רבן בשכונה עלובה ומוזנחת במיוחד.


חתיכת גזר על המצח, חתיכת בננה על האף וחתיכת משהו לא מזוהה על הירך השמנמנה (איך זה הגיע לשם, לנולי פתרונים.


כמובן שאחרי שהתמוגגתי ממנו תלשתי את הכפית מידיו הקטנות והעיקשות והאכלתי אותו בעצמי.התוצאה לא הרבה יותר טובה, מוכרחה לומר. גם לאמא של נולי יש שתי ידיים שמאליות.

(טוב שהוא היה לפני אמבטיה . חוץ מזה טישוים פותרים לא מעט בעיות.)

»

  1. רק מפני שאין לי כל כך מה לעשות עם כל הידע והניסיון שצברתי בתחום הזה אני פורקת את זה עליך בספונטניות:קודם כל פתרון נחמד זה לעבוד עם שתי כפיות: אחת אצלו ביד לצורך תחושת הריבונות (המוצדקת) ואחת אצלך לצורך האבסה…דבר שני, להלביש על הבגדים טישרט של אבא שלו (כך שלא יכאב הלב כשהוא מתלכלך) ולתת לו לעבוד עם האוכל כיד הדימיון הטובה עליו. זה שהוא עצמו קצת התלכלך זה באמת לא נורא. יש שלבים שכל השטח ברדיוס של 60 ס"מ מתכסה בעיסת פסטה/פירה/גזר/פתיתים וכן הלאה… אבל בכיף. למה לא? שום דבר שמגבון חרוץ לא יכול לנגב.מאחר ואוכל זה נושא כל כך בעייתי וטעון בחברה שלנו, וכולם עסוקים בלשנוא את הגוף שלהם, אני ממש משתדלת לא להתערב להם. אני אף פעם לא משדלת אותם לאכול. התפקיד שלי מבחינתי הוא להכין ולהגיש (עדיף ביחד איתם). לא לדחוס. אני משתדלת לשמור על גיוון מבחינה תזונתית. אני מרשה לקום לפני שכולם סיימו. אני מרשה לאכול ביס אחד ואז להפסיק. אני מרשה לאכול ממתק לפני האוכל (כי ממתק אחד לא ישבית ארוחה שלמה, אבל בכי והתנצחויות בהחלט עלולים).סליחה. באמת. זה בעיקר הצורך שלי לחלוק 🙂

    • שמחה ללמוד מהנסיון שלך….
      גם אני ממש לא רוצה שיפתח תסביכים לגבי האוכל. הוא באמת אוכל כמה שהוא רעב (והוא אכלן לא רע, ממש כמו ההורים שלו)
      בינתיים הלכלוך לא הגיע עד הבגדים שלי .
      ושתי כפיות זה אחלה רעיון.

  2. יקרתי – את בפתח מלחמת העצמאות שלו – זה כנראה הקרב הראשון וצפויים עוד רבים – (וכנראה, בסוף שניכם תנצחו).
     
    עניין הכפית – אצלנו לראשון לא כל כך נתנו לאכול לבד עם כפית ולשנייה כן, עם הרבה יותר עצמאות – והתוצאה , היא פשוט למדה הרבה יותר מהר, בכל מקרה יש איזה שלב שסוף כל ארוחה נראה כמו שדה קרב ואיכשהו לאט לאט זה עובר.
     
    ו.. אני באמת לא מבין איך הסתדרה האנושות בלי מגבונים וטישו

    • למען האמת זה משמח אותי שהוא רוצה עצמאות אבל יש בי צד שקשה לו עם זה (נראה לי שזה הידיעה שהוא גדל ולאט לאט מפסיק להיות תינוק והופך לילדון)

  3. חמוד! ואת צריכה לראות את הפרסומות האיומות שיש כאן למטליות ניקוי. אמא מאכילה תינוק ביד אחת ומנגבת את השולחן שלו ביד השניה. לסטריליות הידד!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s