קטנים של תחילת שבוע

רגיל

כמה הייתי רוצה להתבגר כמו יהודית רביץ. היא הולכת ומשביחה עם השנים. יש בה גם מין חוסן פנימי ותחושה של אחת שנוח לה עם הגוף שלה ועם הבגדים שלה. היא נעה בחן והשיער שלה אסוף במין צורה נונשלנטית מקסימה.






היום התעוררתי על גל אהבה לתינוק המתוק שלי. הרגשתי יותר רגועה מאי פעם (לאחרונה הרבה פעמים הרגשתי כעס אליו וזה הפחיד אותי)




עופר עיני מציע כפתרון ביניים שעובדים יתרמו יום חופש לעובדים אחרים שלא מקבלים משכורת. עכשיו: אם היה מבצע שמציע את זה כאופציה הייתי תורמת בשמחה ימי חופשה לטובת העובדים המסכנים שלא מקבלים משכורת שמגיעה להם בדין. ומצד שני סליחה, מה אתה מנדב את העובדים ועוד קורא לזה פתרון? אין מישהו אחר שאמור לדאוג לזה?


תוציא לי את היד מהכיס כי אני אחליט מה אני תורמת למי וכמה.


(לא כדאי שחברי הכנסת יתרמו משהו ממשכורתם השמנמנה, אם כבר לנדב מישהו?)

»

  1. אחרי שעות ארוכות ומתסכלות של טיפול בתינוק בוכה ועצבני כל אחד יכול להפוך לפקעת עצבים. מבינה את הפחד שלך >:D<

    •  פעם פלטתי איזה משפט ציני לגבי התינוק שלי וכל כך הצטערתי (מזל שהוא לא מבין).
      חיבוקים גם לך. כנראה שחוסר שינה מוציא מאיתנו לפעמים את הרע.
       

  2. אני בהחלט מסכימה עם הפיסקה האחרונה שלך.
    אני עובדת מספיק קשה בשביל להנות מכל יום חופש שצברתי (והם לא רבים). אני לא מוכנה לתרום אותם, כדי לכסות על מחדל של המעבידים או הממשלה. 

  3. צודקת, גם אני לא מוכנה לתרום יום מימי החופש המעטים שלי. ומה – זה לא תפקיד ההסתדרות לסדר את העניינים מול הממשלה? ממש מזעזע שמלינים שכר בצורה כזאת!

    • ומה שעוד יותר מזעזע זה שנותנים להלנת השכר הזאת להמשך בכך שלא עושים הרבה מעבר למחאה צמחונית ואחר כך עוד מטילים על האזרח את האפשרות לפתרון המצב.
      (נכון שיום חופש אחד לאדם זה לא הרבה אבל הגישה הזאת מקוממת)

  4. חייבים להבין שהפנמת האימהות פירושה קבלה גדולה של עצמינו. הרי גם לתינק את מאחלת שידע לקבל ולהשלים עם עצמו כמו שהוא בלי לוותר על שאיפות השינוי וההתפתחות. וזו הדוגמה  האישית שכדאי לנסות לתת לו.את לא מאמינה לאיזו עוצמות כעס עוד תגיעי. בין גיל שנתיים לשלוש האנשים הקטנים האלה מתמחים בהוצאת ההורה מדעתו.דוגמה קטנה שעולה במוחי:אני מנקה את כל הבית ופח האשפה עומד באמצע הסלון לתוכו בדיוק סיימתי לטאטא את הליכלוך וכעת אני שוטפת את המטבח. מה עושה הילדון בן השנתיים וחצי? מגיע לפח ובאלגנטיות דוחף אותו עד שהוא מתהפך וכל תוכנו מתפזר על הריצפה.תוסיפי לזה שהייתי בהריון ומוטרפת הורמונלית גם בלי זה.ועכשיו דמייני כמה צעקתי וכעסתי.והתנצלתי והסברתי.מגיעים לכל מיני מצבים.קבלה והשלמה ושאיפה להתפתחות.

    • וואו, ממש יש למה לחכות. אבל בסוף לומדים גם מהקשיים ומהפישולים שלנו.

    • 😡 אני בשוק מזה שחושבים שהאזרח יכול וצריך לשאת את המדינה על גבו (ולקבל ממנה כל הזמן יריקות בפרצוף) ושגוף כמו ההסתדרות שאמור היה מזמן לעשות משהו דרסטי כדי להגן על זכויות העובדים שלו שנרמסות .(כגון עובדי חברות כוח אדם) והוא לא עושה כלום.
      טוב נראה לי שעמדתי ברורה בנושא.

  5. למה שהעובדים יתרמו?
    אם היה מדובר בשביתה כללית במשק (שעבורה העובדים האחרים היו מקריבים את שכרם), זה בסדר- סולידריות וכל זה.
    אבל למה שעובדים האחרים יממנו את הממשלה?
    אתם לא משלמים מספיק מיסים לאותו הצורך בדיוק?

    משום מה, אני בטוחה למדי שאם ההסתדרות הייתה מכריזה על שביתה כללית, באורח נס העניין היה נפתר, בצורה זו או אחרת.

    • את מתכוונת אם ההסתדרות הייתה מכריזה על שביתה כללית לאורך זמן ועומדת מאחוריה עד שאחרון העובדים מקבל את כל המשכורות שלו (על ריבית פיגורים אין על מה לדבר).
       
      אבל כנראה שגם ההסתדרות לא ממלאת את תפקידה. היום שמעתי בחדשות עובד ששנתיים לא קיבל משכורת והוא היה על סף בכי. זה דבר נורא לעולל לאנשים.
       
      ושוב, אנחנו לא צריכים ולא אמורים למלא את תפקיד הרשויות המקומיות.

      • בהחלט התכוונתי להכרזת שביתה כללית עד שהעניין היה נפתר לחלוטין (לא רק לגבי המשכורות שלא שולמו, אלא גם לגבי המשכורות שעוד יבואו).

        מה פירוש "לא צריכים" למלא את תפקיד הרשויות המקומיות/ממשלה?
        הרי גם אם יוחלט שאתם כן צריכים, זה הרי בלתי אפשרי.
        טכנית, לוגית ומעשית זה בלתי אפשרי, אז למה להכנס בכלל לאיזור הזה?

    • כן כולנו זקוקים מדי פעם לחופש. תורמת לך וירטואלית…
      (כרגע אני בעבודה במצב שהייתי שמחה להגדיל את המשרה ולעבוד יותר אבל נו מילא…)

  6. את אוהבת להיות
    עצובה ושותקת
    להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
    ואני, שלא פעם אביט בך בשקט
    אין קול ודברים
    שוכח הכל על אודות אחרים.
    שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
    ושבויה בין כתלייך
    ממני נפרדת
    עת אני בגופי נפרד ממך.

    עטור מצחך
    יוני רכטר ויהודית רביץ

      • אם הוא לא היה אחד השירים שאהובים גם עלי לא הייתי כותב אותו לבחורה מיוחדת כמוך 🙂
        ברוכה הנמצאת בבלוג.
        זה קצת קשה לי לעקוב אחרי בלוג של משהיא נשואה.. = אני לא יודע איך להסביר את זה …
        אבל זה לא קל =

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s