ארכיון חודשי: פברואר 2007

אנרגיות

רגיל

יש שמש ויש אורחים ויש נולי במצב רוח טוב.

ויש אמא שלו שעייפה מאד מאד….

מודעות פרסומת

סיפורי לילה טוב לנולי

רגיל

החזרתי את המסורת האפקטיבית של סיפורי לילה טוב לנולי. אז אמנם התשתית לא אידאלית (עדיין אין מקום לשבת ליד המיטה בחדרו אז השעת סיפור מתקיימת בסלון) אבל זה מהנה. נולי מנסה למעוך את הספר באצבעותיו הקטנות (ואם אפשר אז גם להשחיז עליו את חניכיו הקטנות) ואמא של נולי מנסה להציל את הספר כי בכל זאת מדובר בספר ספרייה שעוד אנשים יצטרכו לקרוא.

אתמול הקראתי לו את הספר "לילה בלי ירח" של שירה גפן ואתגר קרת עם איורים מדהימים של דויד פולונסקי. הספר הזה מדגים בדיוק עד כמה איור של ספר משמעותי בספר ילדים. האיורים בספר זה הם אומנות צרופה ואחרי שהשכבתי את נולי לישון עלעלתי שוב באיורים וגיליתי כל פעם פרטים חדשים שלא שמתי לב אליהם קודם וקריצות קטנות כאלה (כמו שודד שגונב מתחת לאפו של השוטר שעסוק בניירת). הקווים של האיור עגולים וירחיים כאלה ואתה מרגיש את הירח הנעלם הרבה לפני שהוא מופיע בסיפור.


וזוהר גיבורת הסיפור היתה כל כך ילדית ואמיתית במיוחד בפיג'מה המתוקה שלה.פשוט קסם.

וגם גילי כתבה ביקורת על הספר. ובעצבם בעקבות הביקורת הזאת שאלתי את הספר בספרייה.





אני שייכת לדור הילדים שגדלו על סדרת נפתלי של אלונה פרנקל. יש בה חן רב והמון הבנה וכבוד לילד והיא לא שוכחת את ההומור. אז היום אני תמיד בוחרת מהמדף של ספריה ספרון קטן ומרופט עמוס בנייר דבק. הפעם בחרתי ב"ספר הלילה טוב". הספר מתאר בחן רב את הסיטואציה הפשוטה של אמו של נפתלי המספרת איך היא משכיבה אותו לישון. מה שמצא חן בעיני בשיר הוא השיר שהיא שרה לו בסוף. ראיתי שאני יכולה לחבר לו מנגינה שהמצאתי במקום. אפילו לאימא זייפנית כמוני זה היה כיף. ונולי נרדם אז המטרה הושגה.


(זה גם נוח מאד להחזיק ספר קטן . אותו נולי צורר הספרים הקטן לא מצליח להרוס . חוץ מזה הוא עבר דורות של ידיים קטנות ע"פ מצבו.)

וזה מאד חינני בעיני שלילדון קטן ומתולתל קוראים נפתלי.





המשפחה שלי

רגיל

בעקבות יום המשפחה,פרויקט משפחתובלוגיה  אליו הגעתי דרך   יגאל


אני מאמינה שכשאדם בונה את המשפחה שלו הוא משתמש ביסודות ובמודלים שקיבל מהמשפחה שגדל בה. הוא יכול לקחת מהם דברים וגם למוטט חלק מהם בהתאם לצורך שלו. אני ראיתי מגוון רחב של מודלים במשפחה שלי:


המודל העצמאי


המשפחה הנשית. נראה לי שהמודל המטריארכלי עבד חזק במשפחה שלי. סבתה של אימי הייתה אם חד הורית מכורח (הייתה נשואה שלוש פעמים והתגרשה). אישה עצמאית במידה שלא תאמן, בעיקר בהקשר התקופתי-תרבותי של שנות השלושים ארבעים. היא עשתה תמיד את מה שמתאים לה. פרנסה בן ובת לבד. אימא מספרת שגם בימי מחסור היא הייתה מוצאת דרכים יצירתיות למנוע מילדיה ונכדותיה את תחושת המחסור. תמיד אהבתי לשמוע איך הייתה הולכת לחקלאים וקונה מהם ישירות שתילי תות שדה ושותלת בגינה. זו התמונה הזכורה לי ביותר מהסיפורים. האישה הזאת טיילה בעולם לבד לפני שהמושג תרמילאות היה קיים. היא הספיקה להיות בפטרה עם דרכון זר ובן זוגה דאז. וכשהייתי תינוקת היא חזרה מטיול גדול בהודו ובאוסטרליה. ומדובר באישה לא צעירה וגם דתיה.


ממנה אני רוצה לקחת את החשיבה המקורית, האומץ לעשות מה שמתאים לך והיכולת לעמוד על שלך (האישה הזאת שיפצה בתים וניהלה חבורה של פועלים ערביים שאספה מהשוק בלי שום ידע פורמלי בקבלנות בניין, עיצוב פנים וכו').

וכל היכולות האלה לא באו על חשבון משפחתה היא למעשה טיפלה ימים שלמים באימי ואחיותיה (ואחר כך גם בי) כדי לשלוח את בתה (סבתי) וחתנה ללמוד באוניברסיטה.


המודל הזוגי:


הסבים שלי שכיום מטפלים בנולי היו בני עשרה מאוהבים שרצו להתחתן ברגע שזה היה חוקי. הם נשארו בני עשרה מאוהבים גם עכשיו. הזוגיות שלהם סימביוטית. כזו שהאחד לא יכול בלי השני. הם הקימו משפחה לתפארת, למדו יחד, צמחו יחד ועד היום הם נהנים מפעילות אינטלקטואלית משותפת.  הזוגיות שלהם מאפשרת מימוש עצמי מעודדת, תומכת וסובלנית מאד.והם גם כזוג נותנים לך להרגיש שתמיד יהיו שם בשבילך.


והיום הם מטפלים בנולי שלי ומרגישים צעירים בעשרים שנה.

הזוגיות המשחררת


אמא שלי הראתה לי בנישואיה השניים מודל אחר של זוגיות. היא הראתה לי שזוגיות יכולה להיות טובה גם אם לא עושים הכול ביחד ונותנים אחד לשני מרחב ועצמאות . זה מעניין אבל חלק מהמודל הזה אימצתי גם אני.


אמא שלי סיפקה לי מודל של הורות מקבלת שמקבלת ואוהבת את הילד כמו שהוא ומכבדת את הבחירות שלו. וגם תמיד מספקת אוזן קשבת. זה אולי מוזר אבל אני יכולה לשוחח עם אמא שלי שעות . מה שלמדתי שאסור לעשות הוא לאבד את עצמך בתוך הילד כלומר להזדהות איתו בצורה קיצונית.

ועכשיו אנחנו משפחה קטנה של אבא אמא ונולי. אני מרגישה שהנולי מחזק את הזוגיות שלנו ומלמד אותנו המון על עצמינו. טוליו שלי הוא אדם שחשוב לו מאד לרצות אותי ולהיות תמיד בסדר. הייתי רוצה שהוא יותר יחשוב על עצמו ואני לומדת אותו ואת הצרכים שלו כי לא תמיד הוא מביע אותם. אני רוצה לתת לו ולנולי את הבטחון שאני כאן בשבילם תמיד.אני מרגישה את אותו ביטחון לגביו ומאז הלידה הוא רק התחזק.

החלק של אבי הביולוגי בעץ המשפחתי  שלי למעשה גדוע בעקבות הנתק שקיים ביני ובינו רוב החיים שלי. וגם כשהיינו בקשר לא למדתי מספיק על המשפחה שלו. כיום למעשה אני הקרובת המשפחה היחידה שלו כי הסבים שלי מתו. אני זוכרת בעיקר את החיוך הטוב של סבא שלי כזכרון ילדות רחוק.


עכשיו הנתק הוא מבחירה אחרי שלמדתי שזה הדבר הכי טוב בשבילי.

רגיל

היום הוא יום המשפחה הראשון שאני חוגגת כאימא !

נולי קוקולי בן חצי שנה (!!!)

אתמול הלכנו לראות רקפות. יש משהו משמח באגודות של רקפות שצומחות להן ביער. טוב, מצלמה שכחנו בבית (איך לא…)






מסקנות מערב צפיה בטלויזיה (ככה זה כששותים קפה מאוחר)

נולד לרקוד: היה נחמד לראות את הלקט כי לא יצא לנו לראות את רוב העונה ועכשיו הראו את הריקודים הממש מוצלחים.

(קלטתי למה הרקדנית שרית מעצבנת אותי. כשהיא רוקדת היא עושה פרצופים מפגרים . חבל כי היא רוקדת נהדר. כנ"ל לגבי וובה. טוב, שניהם עפו)

פרסומת מעצבנת היא הפרסומת החדשה לחלונות ויסטה. כל פעם שאנחנו רואים אותה אני צווחת קונטרול אלט דליט, שמישהו יסגור את החלון.


מעדיפה להפריד בין טלויזיה למחשב.

פרסומת שקורעת אותי מצחוק: תביא עוגיה, מתוקה. זה מאד טעים. קופירייטר כל כך עצלן שזה מבדר.

תגידו, לא נראה לכם שהפרסומת של מאור כהן ואסי כהן שנראית בדיוק כמו פרומו ל"מסודרים" ?

ואגב מסודרים הפרק קצת עיצבן אותי (קיבינימט, להעיף אוטו מצוק רק כי יש לך כסף???? שלא לדבר על לפטר פקיד בנק.)

רגיל

שמתי לב לדבר אחד: שטוליו מאד מרוצה ממני כשאני מביעה את הרצונות שלי בצורה ברורה.כנראה שאני צריכה לדעת להגדיר יותר טוב מה אני רוצה בכל דבר ועניין.

אז נפגשנו עם זוג החברים ואני רציתי יער אז נסענו לקברות המכבים ועשינו שם פיקניק לצד הרקפות ועם נולי.

היה כיף.

ואני מרגישה פחות כבויה אנרגטית. לאחרונה באמת יש לי הרבה פחות אנרגיות חיים ממה שאני רוצה.

(למה אני שייכת לסוג האנשים שמתביישים לרצות? זה תמיד בא עם הערכה עצמית נמוכה מדי, כאילו לא מגיע לך לרצות או להתעקש על משהו שאת רוצה. מזל שטוליו מאד מעודד אותי ללכת לכיוון השני ולהפסיק להתנצל כל הזמן.)




אני חושבת שלחיים שלי יש פוטנציאל להיות הרבה יותר טובים ממה שהם. הם מורכבים מחומרי גלם נהדרים.יש לי בן זוג נהדר ותינוק נפלא וגם משפחה מורחבת נהדרת. יש לי רמת חיים סבירה (לא שיש לאן לשאוף אבל לא ממש חסר לי משהו) ויש לי בריאות (ולסובבים אותי).

אני ממש חייבת לעשות עם זה משהו כדי לא להרגיש כל כך מדולדלת.