תסכולים

רגיל

האמת היא שאני נמצאת בתקופה די מתסכלת בחיי המקצועיים ובראיה שלי את עצמי ובכלל גם בבלוג לא כתבתי יותר מדי מהעדר זמן ומוטיבציה כתיבתית . בכלל אני מרגישה שהעבודה שלי לא מוערכת מספיק. שאנשים לא מבינים את המורכבות שלה ולא למה לוקח לי כל כך הרבה זמן וכמובן לא את החשיבות שלה. אני למעשה משרתת כמה גורמים שמתחלקים בחצי משרה הזעומה שלי ואני לא מספיקה כלום אצל אף גורם.


ומה שיפה זה שכל הזמן מוצאים עוד משימות שאני היחידה שיכולה למלא ועוד פרויקטים שראוי לעשות.


ואני צריכה ללכת בין הטיפות, לתת לכל גורם את ההרגשה שאני עושה את המקסימום בשבילו ועוד לענות גם על צרכים של המקום שעבדתי בו קודם שמצפה שהרמת קיטלוג של המקום שאני עובדת בו כיום תשתפר בזכות היותי העובדת המקצועית.

נקודה נוספת היא שנותנים לי משימות שגם אחרים יכולים לבצע ואז אני לא מתפנה למשימות שרק אני יכולה לבצע. ואני אחת שלא עושה בעיות ואומרת דברים כמו : "את זה אני לא עושה".

התוצאה: כולם מתוסכלים כי לא רואים את השינוי המצופה מכך ששידרגו את המערכת לאחר שלקחו אותי כאשת מקצוע שתטפל בעניין.


ואני לא מרוצה מעצמי כי אני רוצה להספיק ולתת את המקסימום בלי להתפשר על איכות העבודה..

מה שעוד מרגיז שאף אחד לא בודק אותי, אין לי כמעט עם מי להתייעץ לגבי הצרכים של המקום ואני תמיד זוכה לתשובה: את אשת המקצוע אז תעשי מה שאת רוצה. ואז הרבה פעמים יש לי פיספוסים שאני רואה רק בדיעבד.


ומה שעוד יותר מרגיז שלא באמת מבינים את החשיבות של התפקיד שלי ולפעמים התחושה היא שבעצם מצפים ממני לחפף ואת זה אני לא רוצה כי זה ממש עלבון למקצוע שלי.

ועוד נקודה היא שאני אמורה לתווך בין גורמים שונים עם רצונות הפוכים או בין גורמים שלא מתקשרים בינהם וקשה עד בלתי אפשרי לכנס אותם יחד לדון על הציפיות שלהם גם ממני והצרכים האמיתיים של המקום כפי שאני רואה אותו כאשת מקצוע.

ומתסכל גם שעבודתי החשובה היא גם עבודה שמורכבת מהמון פריטים קטנים. לפעמים היא קטנונית גם בעיני ובעיקר היא מייגעת וקשה לי להסביר לאנשים למה הפרט השולי בעיניהם בקיטלוג הוא רלוונטי וחשוב וכדאי שיקבלו הדרכה מקצועית לגבי איך לקטלג.




הפלוסים של עבודתי הם:


1. שעות גמישות מאד. מי עוד יכול לעבוד חצי משרה על פני שלושה ימים משבע בבוקר עד שתיים בצהריים.


2. סה"כ האנשים שאני עובדת איתם הם אנשים נחמדים נעימים ויצירתיים.


3. לפעמים העבודה מחוץ לבית מהווה בשבילי אוויר לנשימה. לא יכולה לתפקד כאמא במשרה מלאה וטוב לי קצת חופש מההורות.


4. גישה לספרים נהדרים ואפשרות לשאול ספרים לי ולנולי.


5. יש יתרון בעבודה שאתה אדון לעצמך מהרבה בחינות .

אז המלצות כגון: למה שלא תחפשי עבודה אחרת לא תתקבלנה אצלי טוב. אין לי כוח לחפש עבודה אחרת. אין לי מוטיבציה חזקה מספיק לעבוד משרה מלאה ומאד נוח לי בעבודה גמישה.






אז מה בכל זאת….

לעשות את מה שאני יכולה. לוודא שאני מקדישה את המקסימום שאני רוצה להציג. להדגיש חזור והדגש בפני הגורמים את החשיבות שלי במערכת וללמוד גם להתפשר בנקודות מסויימות כדי שהעסק יזוז.

(אה, ולהגיד לכל גורם שזקוק לי לבקש שעות נוספות בשבילי כדי שפרויקטים מסוימים יהיו ברי ביצוע)

»

  1.  
    נשמע שמה שאת צריכה זה איזו קולגה במקום אחר שעושה עבודה דומה לשלך כדי שיהיה לך עם מי להתייעץ או סתם לשחרר קיטור.
     
    חוץ מזה אולי כדאי לשבת עם הממונה עלייך ולקבוע סדר עדיפויות לחודש הקרוב כדי שהציפיות ממך תהיינה ריאליות?
     
    מדברת מתוך בורות מוחלטת כמובן.
     

    • חלק מהפתרונות שהצעת אכן נעשו. דיברתי על הנושא בצורה גלויה עם כמה גורמים ועכשיו הרושם הוא שדברים יהיו מסודרים יותר לפחות בראש שלי.

  2. >:D<גם אני חושבת שכדאי לדבר עם הגורמים השונים ולקבוע סדר עדיפויות. אם זה לא הולך, תקבעי לעצמך סדר עדיפויות, ואל תכנסי ללחץ מהדרישות שלהם.
    וגם – לבקש שעות נוספות אם הם מבקשים ביצוע פרויקטים נוספים (כמו שאמרת).
    וגם – אל תהיי קשה מדי עם עצמך, אל תתנצלי יותר מדי, את בסדר, את טובה ואת מקצועית, והגיע הזמן שתכירי בערך עצמך.
    וחוץ מזה – כל אחד יכול לטעות, גם מישהו בעל ניסיון (כמוני, למשל), אז אל תקחי ללב פספוסים פה ושם, אף אחד לא מת מזה!
    ו->:D:D:D:D< לך ולנולי!

    • קודם כל >:D< גם לך.
      ולמעשה אני חושבת שהמצב השתפר לא מעט (פרט לשעות נוספות אבל זה לא תלוי בכלום.
      פשוט הבהרתי לגורמים שונים שאם אני עושה דבר אחד דבר אחר לא ייעשה והם הבינו את זה יפה.

  3. הלווווו, אין לך עם מי להתייעץ? לא מעריכים את עבודתיך?
    טוב שרק אני קוראת את הפוסט הזה.
    מה אנחנו בספריה, עזים?
     
    זה נכון שבקומה שלך רובם לא מבינים כלום, אבל אנחנו בסך הכל קומה אחת מעל ותמיד מוכנים לעזור לך.
    יש להם את היתרונות שלהם.
    נראה לי שאפשר ללמוד הרבה מהם, במיוחד ביצירתיות.
     
    תתעודדי, ולכי לישון, את פשוט עייפה מדיי.
    חשבתי שסיכמנו שאת מורידה את הרף ו"זורמת" 🙂

    • טוב, את יודעת לפעמים נתקעים ולפעמים נכנסים לסוג של דכדכת ומרגישים בודדים ולא מובנים.
      אבל סה"כ באמת מצבי לא רע שם מבחינה אנושית ואחרי הישיבה אפילו השתפר.
      ותודה על העידוד וההצעות. אני בהחלט מתכוונת להשתמש בהן ולעמוד בקשר.
       

      • איזה חמוד נולי!!!!!!! :-):-):-)
        כפרה עליו בלי עין הרע.
        את צריכה לשים סרט אדום על העגלה. (הפולניות חוגגת)
        נדמה לי שגם שום זה טוב 😉
        אני שמחה שהשיחה אתמול שיפר לך את המצב רוח. >:D<
        ותשני יותר כאשר את יכולה.

      • איזה כיף שסוף סוף ראית את הנולון.
        ונראה לי שאני צריכה להקיף אותו בחמסות קטנות, סרט אדום והמון טורקיז עד שיחשבו שהוא תינוק מזרחי.
        ובאמת אני אופטימית בהרבה.

  4. חמודה, את מזכירה לי את הרשימות של הבעד והבנגד ב "יונה ונער" , נשימה ארוכה – ובאמת, אני שותפה להמלצות למצוא לך קולגה. ועוד משהו קטן, לפעמים אנחנו עושים עבודה נהדרת – אבל לא מייחצנים את עצמנו כמו שצריך.(יש הרבה כאלו שלהפך)

    • עלית על נקודה חשובה. אני בהחלט תמיד הייתי גרועה בליחצן את עצמי אבל זה לא אומר שהמצב לא ישתפר.
      ועשית לי חשק לקרוא את "יונה ונער",

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s