ארכיון חודשי: ינואר 2007

משפחה

רגיל

מעניין איך זה לעבוד עם בני משפחה. מצד אחד יש אנשים שאת מרגיש שיחד אתם צוות מנצח ומצד שני משפחה אמורה להיות הבועה והמקום אליו אתה חוזר אחרי העבודה . המקום בו אתה לא צריך להוכיח כלום כי מקבלים אותך כמו שאתה.

(אני בטוחה שהרבה מהקוראים ישמיעו נחירה. נתקלתי במשפחות שבהן אתה כל הזמן צריך להוכיח את עצך ואתה לא מרגיש שמקבלים אותך כמו שאתה. אניחושבת שבמשפחה בה גדלתי מקבלים אותי כמו שאני בסה"כ וזו המשפחה שאני רוצה לבנות לנולי)






אני מתגעגעת


לכל הפעמים הראשונות


ספר חדש


אהבה חדשה


ארץ חדשה


שפה חדשה

הדיגדוג הזה ופעירת העינים במבט משתומם והסקרנות הזאת.


איזה כיף לנולי. לו הכול חדש


אבל אני בטוחה שיש המון דברים נפלאים שעוד לא הגעתי אליהם.


מבטיחה לעצמי להתגבר על הפחדנות והעצלות ולהגיע אליהם.

כל עוד המודם והמחשב מחוברים

רגיל

אז אני פה.


טוב שיש חדר להסתתר בו כדי לא להפגין בטלה גמורה כשסביבך עובדים אנשים.


אז הגיעה משפחת הצבעים. יש משהו מאד חביב בידיעה שזו משפחה ומפאת השיעמום אפשר לעקוב אחרי יחסי האחים.עכשיו הם מתווכחים על המברשת.


נולי מצידו היה בשקט בחדר השינה אבל תוך כדי הרביץ חירבון נאה וכך מצאתי את עצמי מטיילת ברחבי הבית להנאת כולם עם חיתול גדוש.






אתמול גילינו שיש חנויות רהיטים זולות בהרבה ממה שראינו. צריך לנצל יותר את מיקומה של סבתארבא של נולי ששומרת עליו , הגרה בשכונה של דוסים.


מעניין ששם ראיתי פינת אוכל זולה ב1500 ש"ח ממה שהתכוונו לשלם.ושגם מצאה חן בעיני.






הגעתי למסקנה שעדיף להוציא יותר כסף ושהצבעים יצבעו גם את המרפסות. אחרת זה באמת יהיה מגוחך שהבית יהיה מקסים והמרפסות המקולפות תשארנה מוזנחות.



ראיתי אתמול את "במרחק נגיעה" ממש אהבתי את ירדן בר כוכבא.דמויות המשנה שם יותר מעניינות מהדמויות הראשיות.

שלא נדע

רגיל

שמעתי עכשיו בתכנית של יעל דן על אתר שמיועד לאבלים על אדם קרוב ולמשתתפים בצער. באתר מקימים קהילת מנחמים ובו כל מי שהכיר את הנפטר מוזמן להוסיף הודעה או להעלות חומר שקשור לו.


אני יכולה לחשוב על התרומה הגדולה של האתר למשפחת הנפטר ולמי שרוצה להשתתף בצערם ולהעלות סיפורים תמונות וכו' ולהכיר את האדם מחדש.

דירה לי חביבה

רגיל

הסימן האחרון שאני מרגישה בבית הוא שאני יודעת מה מדליק כל מתג.

לאחרונה חזרנו כל כך  מאוחר הביתה (צחוק הגורל. לפני שנה מאוחר כזה היה נחשב מוקדם).

בשבת יבקרו ההורים של טוליו. הם התעקשו לבקר כבר ויש המון דברים שהם צריכים להביא לנו כולל מתנות מהחתונה ששמרנו אצלם עד שנהיה בדירה החדשה. ובכן, היום הזה הגיע.

כמה תופינים לשבוע מוצלח

רגיל

תופין אחד (שוקולד)


הסתכלתי היום בראי ולראשונה מזה הרבה זמן אהבתי את מה שראיתי. אולי הבגד ישב עלי טוב, אולי זה שהתאפרתי לראשונה מזה זמן, ואולי כי חייכתי והשיער ישב טוב והידיעה שאני הולכת היום לסדר גבות.

תופין שני (וניל)


מחכה לי פרק של עקרות בית נואשות בבית. המערכת מחוברת כך שאוכל לשמוע מוסיקה.

תופין שלישי (תות)


קיבלנו את הכיריים ובקרוב אוכל לבשל

תופין רביעי (מוקה)


הבית נראה יותר ויותר כמו בית ורשימת המטלות מצטמצמת פלאים.

תופין חמישי (פיצפוצים)


קטנולי היה קצת חולה לפני יומיים. מין חולה גבולי כזה עם חום 37.8 וקצת שילשול. לא ידעתי אם לפנות לרופא או לתת אקמולי ולחכות. לא פנינו לרופא ודי התיסרתי עם התהיה אם החלטתי נכון בכך. קטנולי הבריא לבד ועכשיו הוא חייכן ומצווח בהנאה כמו תמיד ולא אפאתי כמו שהיה קודם. היה לי נורא קשה לראות את זה ואני שמחה שזה עבר.

(ברצינות, אשמח להמלצה על רופא ילדים במודיעין (קופ"ח מאוחדת) )

עצה חכמה לחיים

רגיל

פתק שקיבלתי ליום הולדתי ה 23 מידיד מאד טוב שהיה לי.

ג'וליאנה

צאי מזה !


(חוסר הטעם הרגיל שלי)

אף אחד לא שאל אותך אם את רוצה להוולד


אז אל תשאלי אף אחד איך לחיות


את בדרך הנכונה

X






אני זוכרת שזו הייתה תקופה של רחמים עצמיים ושינויים. והידיד שהיה לי היה אחד האנשים היחידים שהרגשתי שהבינו אותי.

(הקשר בינינו ניתק בצורה טבעית אחרי שלשנינו היתה זוגיות. הזוגיות שלו היתה עם חברה טובה שלי ומכיוון שהידידות שלנו היתה מאד קרובה לא רציתי להעיב על הזוגיות שלהם וגם על שלי. יש משהו מאיים בקשר רגשי קרוב מדי. לפחות כשאתה בתחילת הזוגיות.בקיצור עניין מורכב ועדין. לפעמים אני מתגעגעת אליו קצת)

ברוכים הבאים לממלכת איקאה

רגיל

אתמול היינו פעם ראשונה באיקאה עם כל עמך ישראל.

אז ככה:


הדברים הטובים:


חווית הקניה


הרגשתי בהתחלה כמו במוזיאון שהוא גם דיוטי פרי. זה נראה כמו סוג של מוזיאון שבו אתה מדמיין את חייך בצורה האופטימלית והמאורגנת שלהם. כן, בלי האישיות שלך בתוכך.


אתה יכול להכניס את עצמך לתצוגה ולהרגיש חלק מקלישאה בורגנית מושלמת. (לא מתבקש שיפתחו סניף איקאה במודיעין?) אבל לפעמים נעים להרגיש כמו סוג של אינגריד מפרוורי שטוקהולם.


המהוגנות השבדית מחלחלת אליך כבר בכניסה. וכך ההתנהלות של רוב המבקרים.אין דחיפות בתור ואין צעקות.


אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. דוגמאות:


למשפחה המקום מושלם. יש חדר הנקה מקסים עם מים מינרלים, סבון ידיים ופינת החתלה וכן שלט שמבקש לדפוק בדלת. יש משחקיות לילדים יש חניה משפחתית ליד חניית נכים (פעם ראשונה שנתקלנו בקונספט ולא הבנו אותו וכך חנינו רחוק וכיתתנו את רגלינו לשוא). החניות היו פנויות ואיש לא ניסה לתחמן.


כמו כן יש איזור קרוב לחנות בו ניתן רק להטעין את קניותך. השומר מבקש קבלה וכך אתה לא נסחב עם עגלה בחניה.


יש עגלות קניות עם מושב תינוק, יש כסאות גלגלים ועגלות קניות קטנות לפעוטות.


והמידע שמספקים לך הוא בהיר ומדויק

חבל לי שלא מאמצים כאלה נורמות בקניונים. במיוחד שמשפחות עם ילדים ותינוקות הם הקהל הטבעי של המקומות האלה.

הדברים הפחות טובים:

איקאה היא המקדונלד של הרהיטים. אתה רואה אותם בכל בית שני וזה מסמן את מעמדך הבינוני יותר מכל דבר אחר.


יש פריטים שיש רק באיקאה והם אפילו לא צריכים לוגו כדי לזעוק איקאה. כמו הבלימפ. אתה מרגיש חלק מתאגיד.

הטעם האישי שלך נבלע בתוך זה. הם חושבים על כל פרט הכי קטן לכל דבר וזה הורג את כושר ההמצאה שלך ואת היצירתיות. הכול מסודר בתבניות.

חלק מהעיצובים מתאימים, ובכן, למציאות שבדית ומגוחך לראות אותם בבית ישראלי.

לפריטים באיקאה אין זכרונות. הילדים שלך לא יזכרו חפצים מהבית שלהם כמו שאתם זוכרים את הואזה הפולנית והנברשת מבית סבתא ואת הספה המפורעשת יד שניה משוק הפשפשים בדירה השכורה הראשונה שלך.





השלל:


 


מחזיקי ספרים. אין לכם מושג כמה קשה למצוא פריט פשוט כזה שיש בכל ספריה. טוליו לא האמין כששמע את צהלות השמחה שלי כשנתקלתי בפלסטיקים הפשוטים האלה.


שולחן קפה עם תאים לכל דבר (עדיין מקווה שזה מה שיכריח אותי להיות מסודרת)


בלימפ להחזיק את אוסף הצעיפים שלי שאני לא משתמשת ברובם.(היו רק בטורקיז ובצהוב מרקר מכוער, קניתי טורקיז)


אגב הבלימפ מזכיר לטוליו סירים במשתנה או גביע של חזיה.


דרקון עם כיסים לחדר של נולי (סתמי ואיקאי אבל לא אכפת לי. אני לא אדם תופר)


שתי שידות לילה קטנות במקום שולחנות הקש המפורעשים שהבאנו איתנו. אחד מהשולחנות יחזיק את הטלפון החדש שלנו.


מחזיק למגהץ. אין לנו איפה לשים אותו.


שקיות משהו בומבה (חינם)

אנחנו עוד נחזור:


מצאנו פינת אוכל חביבה


שקעים צבעוניים.


עוד מחזיקי ספרים


מדפי תבלינים


וילונות.