הסביבה שלנו

רגיל

קראתי אותו ושועשעתי עד מאד לראות כמה הוא מתאר בצורה מדויקת את הסביבה שלי ואת ההווה הבורגני שלי.


ואז עלה במוח הקט רעיון לפרויקט חדש: תיאור הסביבה שלך. אפשרי סביבת מגורים, שכונה, עיר ומה שבא לראש.


מעניין אותי לדעת עד כמה הסביבה שלי מגדירה אותי ועד כמה היא אמורה להגיד אותי.

אולי אני אתחיל מלתאר את הסביבה שהייתה שלי. השכונה בה גרנו שבע שנים והרגשתי ממש חלק ממנה .

השכונה שהיתה שלי נחלקת בצורה די חד משמעית לשני חלקים: חלק אחד הוא הבניינים המשותפים שברובם דירות שכורות קטנטנות של שלושה חדרים. השוכרים הם ע"פ רוב סטודנטים וזוגות צעירים סטודנטים או היו סטודנטים או עובדי אוניברסיטה בתחילת דרכם.


הבניין שלנו היה קוסמופוליטי בהתחלה ואהבתי את זה מאד למרות שבפועל הקוסמופוליטיות לא חילחלה פנימה ואת חלק משכני לא הכרתי.


היתה דירה שכמעט תמיד הושכרה לשותפים ערבים (מאד לא נדיר בשכונה שלנו) . הם לא היו מעורים בחיי הבניין אבל היינו פוגשים אותם בדרך לאוטו. הנהון חטוף במקרה הטוב. היתה דירה נוספת בה דרו זוג יפנים עם בנם התינוק שהיה נראה כמו כדור קטן. הם היו מאד חייכנים.


היה גם זוג שהבחור היה גרמני (אני חושבת) הכרתי אותו שטחית מהאוניברסיטה.

והיו עוד כמה זוגות סטודנטים כמונו (כמו שהיינו)


והיו שלוש משפחות גרעין שגרו בדירה שלהם. זוג מבוגר וחייכני שתמיד היה מברך אותנו לשלום בשמחה והבעל היה מטפל תמיד בענייני הבניין למרות שהועד היה מישהו אחר. (מתקין נורה שנשרפה בחדר המדרגות ודואג שהאור בגג יכובה לאחר שנתלתה הכביסה (בגגג היו חבלי כביסה משותפים אבל בפועל רק אנחנו ועוד שתי משפחות תלו כביסה וזה היה תענוג שחסר לי ).והיתה השכנה השוטרת שמונתה לנציגת הבניין בועד.


היה לנו ועד בית מצויין ויקר. איש הועד היה מהבניין השכן והיה בתפקיד זה שנים. הגינה היתה מטופחת חדר המדרגות היה נקי וההסקה עבדה (אבל כאמור על הנוחות הזו שילמנו במיטב כספנו)

בשכונה היו המון קשישות שהיו מטיילות תמיד עם הפיליפיניות שלהן. היה בפינת הרחוב תא טלפון שתמיד היה מאויש עם עובדת זרה שמטלפנת הביתה או ערביה זקנה.

היתה הגברת של החתולים: אשה תמהונית שהיתה מאכילה את חתולי השכונה(והיו המון חתולים)ליד הפחעל אף שלא גרה שם. והיתה תופסת קורבן ומבקשת להתקשר מהסלולרי שלו לעיריה להתלונן על הזנחת החתולים כי לה כבר לא הקשיבו.  ובתמורה אחרי דקות ארוכות היתה צווחת על הקורבן בהיסטריה.


(היו גם מאכילי חתולים שפוים יותר)

החלק השני של השכונה היה פרויקט מגורים מפלצתי שבנו לנו מול הבניין. מין בניין יוקרתי עם דירות חדשות שמימונן ואחזקתן אפשרי  באמצעות מכירת איברים שונים מגופך בעודך בחיים וכן בניינים מדורגים שאכלסו אבע דירות ובבניין והיה להן נוף מדהים (אוניברסיטה וביום בהיר ראו את ים המלח). שם גרו ותיקי השכונה, מרצים באוניברסיטה וקשישים שלב אחד לפני המעבר לבית האבות ממול (וגם חברתי והוריה)

מחלון חדרי הייתי רואה הרבה ירוק ואת שועפת הסמוכה. היינו שומעים מואזין שלוש ארבע פעמים ביום ובעיני זה הוסיף קסם למקום. הבית היה נצבע באדמדם כאשר היתה שקיעה.


כן למעשה כל קלישאות ירושלים התקיימו בבית הזה. הצפירה של שבת, המואזין, החגיגות במתנ"ס הסמוך שמוקם במקום שהיה בו גן (טוב, זה לא)


והיתה המכולת השכונתית שהיתה יקרה מהסופר אבל היו שם ירקות ולפעמים דברים מיוחדים. הכרתי את בעל המכולת ואת משפחתו טוב והיה נחמד לגלות אותם מטיילים בהרכב משפחתי מלא בשבת (אני אוהבת לגלות אנשים מחוץ לקונטקסט המקורי בו הכרתי אותם (כמו לפגוש שומר בלי מדים)).

והיו המון זוגות צעירים עם עגלות (למרות שבבניין שלנו היו המון המון מדרגות) שאתם חלקם הכרתי בעברם הרווקי. טיול בשכונה היה הופך אותך להרבה יותר מעודכנת.

ולהוריה של חברתי היה בית מרקחת אז הייתי מאד קרובה לצלחת בעניין הרכילות השכונתית.

אני זוכרת גם כמה עיצבנה אותי זקנה באוטובוס שקיטרה על פלישת הערבים לשכונה וטענה שהם עושים חפלות בחצר הבניין המשותף. פרט לכמה סטודנטים ערבים שהיו יושבים על ספסל עם נרגילה בגן הציבורי לא ראיתי יותר מדי מהחפלות כאלה אבל זה נכון שערבים אוהבים יותא להיות בחוץ. הרבה מהמטיילים היו ערבים.


(אם כי היתה באה חבורת נערים ערבים מהכפר הסמוך ואותי לפעמים זה היה קצת מפחיד להסתובב לידם, חייבת לציין את זה)

אהבתי את התערובת הזאת בטיולי בשכונה: הרבה אנשים עם כלבים, צעירים עם עגלות תינוק, זוג שהבעל עיור ותמיד היו עושים הליכות יחד. אנשים שעושים ריצות, הליכות, וסתם התחרדנות על הספסלים הרבים ששם.

זו היתה השכונה שלי.

מקווה שארגיש ככה גם במודיעין העתיד.

»

    • קודם כל תודה. כן יש כזה דבר ריח של ירושלים.
      לגבי שיעורי הנהיגה (הגעת רחוק בארכיון) ילדתי באמצע ומאז לא חזרתי אליהם. אני שוקלת כשאתחיל להתאפס קצת על עצמי בדירה ולהוריד לחצים לחזור אליהם אבל במודיעין. יש לי הרגשה שהמורה שעברתי לא מספיק האמינה ביכולות שלי וזה בטח לא עזר העיקרון המקודש שלה לא להגיע לשכונה או לאיזור בו גרתי. במודיעין לא תהיה בעיה כזו.
       
      בעבודה: קיבלתי תפקיד אחר בתקן של חצי משרה באותה מסגרת (אחרי שפוטרתי ממנה בגלל קיצוצים, לצערם)ובינתיים אני מרוצה . אם כי ברור לי שאני צריכה משם להתקדם לאנשהו. אני דוחה את זה לזמן שהפיצקי יגדל קצת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s