רגיל

משחק  שש מילים לשעת צהריים (זכויות יוצרים ללי).

פיצפוץ מדבקה מים שבלול קינואה פוחלץ

תכתבומהשבאלכם






תאמינו או לא, הצלחתי לקרוא ספר קליל ונחמד בתוך כל הטירוף הזה של מעבר הדירה.

תחלמי /עידית שכטר פייל

בכתיבה על אוכל אנשים נוטים לתת לאוכל מסוג מסוים את התווית אוכל מנחם. הייתי אומרת שזה ככה אבל בספר.


עידית שכטר פייל יודעת לכתוב על הנאות החיים. לא הופתעתי כששמעתי שהיא הוציאה ספר עם כל מיני רעיונות יצירתיים למתנות והפתעות. גם בספר הזה יש המון תיאורים של רעיונות והמון אסתטיקה ויופי.

הספר מספר את סיפורה של ג'וזי. סטודנטית לפסיכולוגיה העובדת בחברה להגשמת חלומות. למעשה המילה חברה מאד מנוכרת ביחס למה שזה באמת. סוג של משפחה.


ויותר מזה אני לא מוסיפה אבל זה יפה.





אני עובדת נכון לעכשיו בסדנה שפועלת בתוך המכללה לחינוך. בסדנה מורות וגננות לעתיד יוצרות דברים מופלאים מעיסת נייר, מחומרים ממוחזרים ועוד.יש לי חשק ליצור גם אבל הקולות הקטנים והרעים בי מזכירים לי כמה אני שתי ידיים שמאליות. אני עדיין רוצה ואני אעשה את זה בסופו של דבר.


והיום נולי ואני כנראה ניסע הביתה באוטובוס. אני כבר לא רגילה לזה אבל יהיה מעניין.

»

  1. אם הייתי אוכלת בצהריים משהו בריא וקל, כמו קינואה, ושותה קצת מים, לא הייתי מרגישה עכשיו כמו פוחלץ. וזה לא מפריע לי עוד לפנטז על גלידה וניל עם פצפוצים כמו שאכלתי אתו אז, במסעדה בצומת הקריות. והוא יצא אליי כולו, כמו שבלול שוויתר על הקונכייה. אולי גם רגעים יפים כאלה צריכים להישמר על מדבקה צהובה ליד המחשב, ולא רק סידורים. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s