בגדים

רגיל

אני חלק ממשפחה שהתחביב שלה הוא להתחתן. וכך יצא שבסוף החודש ובעוד חודשים יש לי שתי חתונות.


שתי חתונות זה אומר שצריך ללכת לקנות בגדים. מה גם שאני שייכת לזן האקורדיוני שמתרחב ומתכווץ לחילופין. ההיריון החמיר את הבעיה והפך אותי למה שקוראים סרבנית בגדים.

"אני לא אקנה בגדים חדשים עד שלא ארזה."


כן, בסדר אבל ללכת עם אותם מכנסי היריון שאני לובשת כל הזמן לאחרונה גם לחתונה זה כבר מוגזם. גם לי יש גבולות.


כך קבענו אמא היקרה אחותי ואני ללכת למסע קניות ו(על חשבון הברונית)לקרוע את הקניון.


אז זהו שהחברה היתה נחמדה אבל החוויה היתה די מעצבנת. שונאת למדוד בגדים שונאת להסתכל בראי שצועק עליך שמנה.


ושונאת לקנות בחנויות למידות גדולות.


בעיה נוספת היא הגיל. עניין ממש מוזר הוא שבגיל 19 התלבשתי מבוגר ולא הפריע לי במיוחד ללבוש מקטורנים או קטיפה ופתאום זה נראה לי כל כך זקן.


הלכנו לחנות מעצבות ומדדתי שימלה עם חצאית בלון בצבעי שחור ואדום. שמלה מעניינת אין ספק אבל הרגשתי בה בת שירות לאומי או יותר נכון זקנה שמתלבשת כמו בת שירות לאומי.


מדדתי חולצת קטיפה נאה והרגשתי כאילו הקמטים קופצים ממני.


ואני לא מדברת על החיבה הגדולה ליצור בגדים לאירוע בשחור. נמאס לי משחור !


בלבוש יומיומי אני יכולה ללבוש מכנסיים וסוודר ולהרגיש אני. ושם אף אחד מהבגדים לא הרגיש אני.


זה בעצם העניין של להתלבש לאירוע -להחפש קצת. לדתיות זה יותר טבעי כי הן מתלבשות חגיגי כל שבת לבית כנסת או לטיול בשכונה ואני כחילונית מתלבשת חגיגי רק לאירועים ומה שמעצבן שמדובר תמיד באירועים של המשפחה מהצד שלי (ובאותה שנה)וכך אני לא יכולה לחזור על אותם בגדים ומדובר גם באירועים דתיים אז יש בגדים שנפסלים מראש.

 השורה התחתונה: מצאנו בגדים בחנות המעצבים. היתה שם הנחה גדולה וכך הפכתי לבעלים של שמלה מקסימה מצמר דקיק בצבע טורקיזי של טלי אימבר (כמו בתמונה למטה אבל בטורקיז ובלי חגורה, לא היה להם באדום). גיזרה מתוחכמת ונקיה בו זמנית והעיקר-מרגישה את האני שלי בתוך השמלה.





וגם אמא שלי מצאה שמלה שחורה עם גיזרה משגעת של אלמביקה (לא מצאתי תמונה)


(והיו גם הנחות די גדולות כך שלא פשטנו את הרגל לגמרי. יותר נכון אמא שלי לא פשטה)

אז כן, אני יודעת שאני מקטרת על דברים שנשמעים כמו בילוי. שופינג של בגדים, דירה חדשה ונאה וכו'. זה חסר טקט אבל אני כנראה מסוג האנשים שקשה להם להרגיש מרוצים בהווה והם תמיד שואפים למשהו אחר.

»

  1. מותר לקטר.
    והמלצות לפעם הבאה – חנויות שלא גורמות לך להרגיש שמנה: דורין פרנקפורט, אריסטו שמט. פעם אחרונה שהלכתי לקנות בגדים ציפיתי לסבול כרגיל ולהפתעתי אפילו נהניתי.

    • אכן דורין אלילה. (התחתנתי בחליפה שלה כך שאני יודעת על מה את מדברת).
      את אריסטו שמט ניסיתי אבל לא מצאתי שם.אני באמת חושבת לאחרונה שכמעט רק מעצבות בוטיק מבינות את קימורי הגוף הנשי.
      חבל רק שאין תלושי חג לשם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s