הבלוגר כאיש השנה?

רגיל

אני בלוגהוליסטית.


אני אשת השנה


טוב…יפה שנותנים פרס על התמכרות.

אף פעם לא חשבתי על הכתיבה כעל מטרה או כעל אמצעי להשגת מטרה. אני כותבת כי אני אוהבת לכתוב. אני כותבת על חיי כי זה מה שאני מכירה. אני לא אוהבת לקרוא את מה שכתבתי ולכן לפעמים אני כותבת משעמם.אני מתארת לעצמי שלפעמים החיים שלי משעממים אבל אין לי בעיה להמשיך לכתוב עליהם גם כך.

אז זהו שאני מניחה שיש בלוגים שאפשר לכנות אותם חשובים. אולי כי הם מתארים את העולם כפי שהם רואים אותו בלי פילטרים של אנשי תקשורת או "בעלי עניין". אני חושבת בעיקר על הכתיבה של הבלוגרים בלבנון בזמן המלחמה. וגם על הכתיבה של הבלוגרים בצפון שתיארו בצורה בלתי אמצעים את חייהם.

יש בלוגים חברתיים שהם חשובים כי הם מעלים לתודעה דברים שלא נעים לחשוב עליהם: אלימות, רצח נשים ועוולות שונות שהשלטון שלנו מעולל. אני מודה שאני לא תמיד קוראת אותם. אולי כי קשה לי לחשוב על הדברים המקוממים והמרגיזים האלה ואני מעדיפה לקרוא על זוטות קטנות של אנשים כמוני.


אני יודעת שבכל אחד מאיתנו יש את הפוטנציאל כבלוגר לחולל שינוי חברתי אבל אני מודה שבדרך כלל אני נכנסת למצב של "תעזבו אותי באמא'שלכם " .


ואני מאד מעריכה בלוגים כאלה ולכן גם מקשרת אליהם.


פעם לא הייתי כזאת. הייתי הולכת להפגנות (טוב, שתיים שלוש סה"כ ואני לא מחשיבה את הפגנת הסטודנטים להורדת השכר לימוד כי היא הייתה בשבילי מפגש חברתי ואמצעי להשוויץ בחבר הטרי שלי הלא הוא טוליו), ובאחת מהם קיבלתי איחולים חמים כגון שתמותי בפיגוע אוהבת ערבים.היו לי מכרים ערבים שלא העמקתי איתם את הקשר אבל היינו מנהלים שיחות קמפוס ארוכות ומאד הבנתי אותם.


אה, והייתי חברה בקבוצת כתיבה של "קול האשה" ואני חושבת שהסתובבתי עם כפתור "די לאלימות נגד נשים"(ותמיד היו חכמולוגים ששאלו אותי אם אני בעד אלימות נגד גברים)


אבל באיזה שהוא שלב נמאס לי מכל זה. הרגשתי שאני רוצה להיות קצת יותר האדם הממוצע שמקסימום מעיר הערה על דבר מקומם שהוא רואה בטלויזיה.


ולא חסרים דברים מקוממים. יכולתי לכתוב בלוג שלם רק על דברים מרגיזים. אבל בא לי להתרכז בעצמי.




יש בלוגריות שאני מעריכה. בזכות ההתמודדות שלהן והיכולת שלהן להשאר קשובות ואמפטיות לבלוגרים אחרים וגם לכתוב בצורה מרתקת כשלעצמה ולפעמים גם קלילה ובשום אופן לא "חינוכית".   מרגי, שירה חורש, מיב.





.אז סה"כ הייתי נותנת את התואר איש השנה למי שהמציא את הבלוג ככלי  ולבלוגרים שממצים בצורה כל כך נהדרת את האמצעי הזה ותורמים בהיותם כאלה לחברה וגם לנו הפרטים המכורים לקריאה ואוהבים לקרוא אנשים שכותבים טוב.

ואני כבלוגרית מרגישה שאני בחברה טובה מאד. ויודעת שאמשיך ליגע אתכם בחיי. לפעמים גם יהיו לי פוסטים טובים.

מודעות פרסומת

»

  1. את לא אוהבת לקרוא מה שאת כותבת? זה ממש מוזר בעיני. למה ככה?
     
    מאד מזדהה עם העניין הזה של לטמון ראש בחול. מקוממים אותי כל העוולות והזוועות, אבל אני לא יכולה ולא רוצה לחיות אותם עשרים וארבע שעות. אני מסוגלת לקרוא את הבלוגים ההם רק מדי פעם, אחרת זה הרבה יותר מדי.
     
    שנת בלוגים טובה!

    • אני לא אוהבת לקרוא את מה שכתבתי כי אז אני רואה ניסוחים בעייתיים והרבה פעמים אני לא אוהבת את מה שכתבתי.
      הכתיבה אצלי נובעת יותר מצורך ומאהבת הכתיבה ולא הייתי רוצה להכניס לזה אלמנט של ביקורת עצמית מעצבנת.

  2. שאלתי את המושג "בלוגהוליסט" מהרשימה שלך.
    היא מופיעה ב"ז’רגון בלוגים(jargon)" שאני עורכת ברשימות של האתר שלי (עם הפנייה לאתר שלך. אולם לא ניתן להוסיף משם הפניה TrackBack).
    תודה עבור המילה ועבור מילים נוספות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s