דילמה

רגיל

קיבלתי הצעה מיגאל חמיש להרצות בכנס על הבלוג שלי.(אני מהווה דוגמה למשהו?)


מדובר בכנס ספרנים, מה שאומר אנשי הגילדה שלי, מה שאומר שכולם ידעו על הבלוג ויזהו אותו איתי.


יש בזה משהו מפתה והרפתקני אבל גם משהו שמפוצץ את בועת האנונימיות. ברור לי שבעצם הכתיבה בבלוג יש ויתור על אנונימיות כי כל מי שרוצה יכול להכנס.


ברור לי שכל מי שמכיר אותי שלא הגיע לבלוג יגיע עליו אחר כך כי אם אני הייתי שומעת על בלוג של אדם שאני מכירה הייתי רצה להציץ בו.


ומסקרן אותי לדעת אם יש לי קוראים שמכירים אותי בעולם הלא וירטואלי (זה הזמן להתפקד, חברים. זו זכותכם המלאה לקרוא אבל אני סקרנית)


-כמובן מדובר בקוראים שאני לא יודעת שהם קוראים.


והשאלה המרכזית שלי אם פיצוץ אשליית האנונימיות בווב תפגע לי בכתיבה לאחר החשיפה. כאן בעצם הדילמה.

מה אתם הייתם עושים?

»

  1. אני מאוד מאוד ממליצה לך. דווקא בגלל הכרותי הקודמת איתך, כספרנית, גיליתי דרך הבלוג שלך צד אחר ענקי ועשיר שבך – שחבל שה"עולם" כולו לא יכיר. זו יכולה להיות חשיפה [תרתי משמע] נהדרת בשבילך, גם בשביל הקידום המקצועי שלך [שלדעתי יהיה בכתיבה!].
    ייתכן שלפני שהייתי נחשפת, אולי הייתי מוחקת כמה פוסטים "משפחתיים" שאולי לא תרצי לגרום לתהיות משפחתיות (משפחה מורחבת). אבל ככה, הבלוג שלך הוא כ"כ "טהור" אמיתי פתוח ישיר ואין כאן לדעתי עניין רכילותי – זה לא מה שמעניין בבלוג שלך ג’ולי.
    go for it!

    • לא, הרעיון הוא שארצה על הבלוג שלי. תודה על ההצעה.
      אני מרגישה שלמה עם מה שכתבתי בבלוג ולכן אולי חשיפה ישירה אינה רעיון כל כך רע.
      וזה יהיה מעניין לגלות את התגובות המותעות של אלה שמכירים אותי כשיגלו את הצד הלא מוכר שלי.
      תמיד אפשר להסתתר או לפתוח בלוג במקום אחר אם יהיה צורך.

    • זה מתיש לשמור על אנונימיות. אבל עברתי תהליך ועכשיו חשיפה נראית לי פחות נוראה מפעם.
      בחודשים הראשונים נורא פחדתי שיגלו אותי ואז הבנתי שזה בלתי נמנע.
      אני שלמה עם הבלוג שלי וזה עושה תחושה טובה.

  2. מממ… אני מסכימה עם זה שהבלוג הוא לא רכילותי, החשיפה יכולה להיות טובה, ורכלנים ומציצנים, גם אם יקפצו לבקר, לבטח לא יתמידו…
    תמיד יש את האופציה לפתוח בלוג חלופי למעריצים הוותיקים.

  3. אין לי עצה חכמה, אני מניחה שאני הייתי מתקשה להיחשף בצורה כזו, אבל מצד שני זה עשוי להיות קרש קפיצה מבחינת הקריירה…
    בכל מקרה, רק קפצתי להגיד שלום , דפדפתי קצת אחורה, שמחה לקרוא שהחזרה לעבודה לא הייתה טראומתית ושהכל בסדר אצלכם.

    •  קודם כל. את חסרה.
      תמשיכי לקפוץ לבקר.
      תשמעי, זה נשמע לי אידאלי מבחינה זו שהבלוג הוא כרגע התחביב היחיד שלי וזה יהיה מעניין להפוך את הבלוגריות לסוג של מקצוע. ימים יגידו.

  4. אני פתחתי בלוג חדש כי הפריע לי שהבלוג הקודם הפסיק להיות אנונימי. כך שהתשובה שלי די ברורה.
    אבל זה מאד תלוי בצרכים שלך שהכתיבה ממלאה וברמת החשיפה שלך וכדומה.

    • היה לך בלוג קודם? אני סקרנית. (אשמח להפניה לאימייל)
      אצלי יש מאבק בין הצורך המתגרה להיחשף ובין הצורך לגונןעל הפינה הנסתרת שלי.
      כרגע הצורך להיחשף חזק יותר.
       

  5.  אף אחד לא יכול להחליט במקומיך מכיוון שלכל אחד האישיות שלו. כן הייתי מייעצת לך לשאול את משפחתיך אם להם לא מפריע החשיפה.
    ואם את מחליטה להרצות בכנס…אז ספרנים הם קהל נהדר. מפרגן, סקרן לידע, ותמיד שמחים לפגוש ספרנים אחרים שלא מתאימים לדימוי המסורתי של הספרנית עם המשקפיים שעושה ששש…. אלא ספרנית צעירה, דינמית ומעודכנת עם הרבה מה להגיד.
    בהצלחה

    • שאלתי את בני משפחתי הנחשפים כאן ולא מפריע להם. להיפך הם מעודדים.
      ואני מסכימה איתך שספרנים הם קהל נהדר ופתוח (טפיחה עצמית על השכם )

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s