רגיל

לצערי הרב הסבים שלי בחרו לגור בשכונה של דוסים. אם לדייק, השכונה לא הייתה כל כך של דוסים בעבר אבל עכשיו הם הדתיים עם הכיפה סרוגה היחידים שם ברדיוס של קילומטרים.


מהן תופעות הלוואי:


ריח של פחים שרופים בימי אינתיפאדת החרדים.


זבל בכל מקום


מי שאמר שירושלים היא עיר ללא הפסקה לא יודע מה הוא מדבר כי שם באמצע הלילה הולכים קבוצות גדולות ומנהלים דיונים כאילו השעה היא 8 בבוקר


נסיעה אליהם כרוכה בלחיצה מתמדת על הברקס כי אנשים מתיחסים למדרכות (הצרות מאד למען האמת) כאל המלצה בכלל


וחידה: מהו הצבע האהוב על חרדים בלילה? נכון ילדים: שחור.


אז כשנוסעים שם רואים בין תמרורי האין כניסה הרבים  כביש זז כי אנשים פשוט הולכים עליו. (אנשים נשים וטף, לא כולל אופניים ועגלות תינוק).


טוליו המסכן הוא זה שנוהג (כי אשתו לא הוציאה רשיון עדיין. העניין מתעכב כרגע)


ואני מסתכלת על תופעות מעניינות כמו איש עם כובע ציידים מפרוות ארנב.


אה וידעתם שיוסף החנווני במכולת שהייתי קונה בה בגיל חמש  מסטיק עגול עדיין שם ונראה בול אותו הדבר?


(שאלתי את סבא שלי והוא אמר שזה הוא ושהוא הפסיק לקנות אצלו כי הוא טועה בחשבון)


הסבים שלי מאד אוהבים את הבית שלהם שהוא ענק עם תקרה ירושלמית גדולה והכי חשוב מכיל את כמויות הספרים שלהם (ההולכת וגדלה). את התמונות של סבתא שלי שממשיכה לצייר ( הם יכולים לפתוח לפחות גלריית אמנות וספרייה אקדמית עניפה) את חפצי החן שסבתא שלי אוספת מכל מקום בעולם והמון המון עציצים.


(יש לנולי תמיד על מה להסתכל שם)


יש לי סבים קסומים אז נסחפתי…..


בקיצור זו חתיכת נוסטלגיה מהלכת לבקר שם. והיום אני מבקרת שם כל יום.


ובזכות סבתא שלי הנולי מרים את הראש כמו שלא הרים אף פעם קודם.

»

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s