אתמול ארזתי ספרים (לפחות לא מחיתי בעוצמות הרגילות כשהאישלי ארז אותם)
חובה נוספת: להמציא לאישלי כינוי ומהר (האורז?)
מתחילה לשמוע דיסקים ואגב כך לקיים את מצוות : להשתמש בדברים שקיימים ואאחר כך לארוז גם אותם
החלטתי שאני לא עושה שום דבר כשאני מיניקה את נולי וכך אני שמה לב רק אליו (התוצאה: הרבה פחות שעות אינטרנט אבל החיוך שלו כל כך שווה את זה)
להקריא לנולי ספרי ילדים. כבר יש לנו כמה ומה שהוא יבין הוא יבין….
ש
מתם לב איך דבר אחד מוביל לשני?
חייבת להתחיל להסתגל לסדר יום של אשה עובדת שהיא גם אמא וגם עוברת דירה.
וטוב: זמן איכות עם האישלי זה עניין שבינתיים רק בתחום הכוונות הטובות אבל לפעמים דברים באים עם הכוונות הטובות. הוא תני לו לשחק פיפא במחשב אחרי העבודה והוא יהיה מבסוט יחסית (הפסקתי מזמן לקטר כשהבנתי שזה הפורקן שלו)
בעבודה קבלתי בשורה שעיצבנה אותי. מסתבר שהתקן שלי עדיין לא אושר סופית והגורם המאשר גרם לבוסית שלי להבין שזה אושר ואז נתן לה מידע אחר. עד שאני לא חותמת אני לא שקטה. אבל קיבלתי את זה בשלווה יחסית כי משהו בכל זאת יהיה ופתאום העבודה נראית הרבה פחות מרכזית בחיי.אז יהיה עכשיו או אחר כך….
myreaderlife 
מזל טוב על המעבר. אני יכולה רק לומר ששלי היה מאוד קל (היו לי מובילים נהדרים, אבל אני לא יודעת אם הם עובדים באיזור שלך).
אני מקווה שאת עדיין מוצאת זמן לעצמך, בין האמהות, לרעיות, למעבר, לספרנות.
מקווה שבאמת יעבור לי קל.
דווקא עכשיו אני מוצאת המון זמן לעצמי והראיה היא הבלוג המתעדכן בתדירות גבוהה וקצב הצפיה שלי בסדרות ובקריאה.
אצל מולי זה טאקי אונליין
תאמיני לי יותר גרוע מפיפא אין וכל שנה זה מתעדכן.
אותי הכי מעצבן שהוא מעמיד פנים שהוא מקשיב ומשחק תוך כדי אבל פיתחתי סובלנות מסויימת.
טוב שאין לנו פלייסטיישן.
נשמע שנהיה לך עמוס בבת אחת, אחרי חודשים של רוגע יחסי… מקווה שאת מתאקלמת בשלום