ארכיון חודשי: אוגוסט 2006

ג'וליאנה הקיסרית

רגיל

 (מוקדש לשל ול"בהריון" נביאות הבעל)


רונלדיניו הקט החליט לא להקשיב לאמא שלו והגיח ביום חמישי 17/8 בשעה 12:45.


ביום רביעי בבוקר ירדו לי המים ולמרבה המזל ולמרות תרחישי האימה זה קרה בבית ולכן הוחשנו לבית החולים בדיוק כדי לקבל את חדר הלידה הכי טוב. יפה שכך היה כי נשארנו שם כמעט 30 שעות עד שהוחלט לעבור ניתוח קיסרי.


האישלי היה הכי מדהים בעולם והיה איתי כל הימים בבית החולים.


לא כיף  אבל כל כך שווה את היצורון הקטן והאפרסקי שנחת אצלי בבית. הוא פשוט הילד הכי יפה ומדהים בעולם ואמא שלו לא מפסיקה לדמוע.


ולמרבה ההפתעה התרופה הכי טובה להתפרעות ההורמונלית הזאת זה להחזיק את הפשוש.


הידוע גם בכינויו הרבים: ג'קו, קטינא, אמציה, חיפושון, צווחני ועוד….


בקרוב התמונות….

תסמונת השבוע ה38

רגיל

בבקשה אל תגידו לי שאני צריכה ללדת כל רגע……


בבקשה תגידו לי שיש עוד זמן ושאני יכולה לעבור את התאריך המשוער.


אני מתחילה להבין מה זה אומר שהתינוק יורד. פתאום מרכז הכובד שלי משתנה והוא לוחץ לי על הסרעפת. כיף חיים….


ומחר אני מכינה תיק, הפחדנות הפתולוגית שלי מעצם ההכנה מלחיצה אותי.


פדשתי בשכונה מישהי מקורס הכנה ללידה. בהחלט יש מצב שנלד ביחד. למרבה ההפתעה, היא שותפה לרגשותי ומעדיפה לדחות עוד קצת.

אתמול היה לי יום חופש שלם שנוצל בהחלט טוב. ישבתי עם מיקלה ופיצקולתה בטל בייגלס. מיקלה נראתה מאוששת ופשוט מצויין. מלאת חיים וצבע ובכלל מרוצה מהחיים. היא סיפרה לי שכשביקרתי אותה בפעם הקודמת היא הייתה אאוט לגמרי. מה שנהדר בה שהיא מספרת גם על הקשיים ותמיד נותנת לך את המקום שלך בשיחה. גם עם תינוקת.


היא גם יודעת להקשיב ולא שופטת. בקיצור כל כך מה שאני צריכה עכשיו.


דיברנו המון וגם הספקתי שיעוק נהיגה, ביקור אצל הסבים שלי ופגישה ספונטנית בקניון עם הבעל על שייק פירות. ואפילו ביקור ב"שילב"לקניית מתנה לחברה יולדת. כנראה משהו באוויר-כולן יולדות או בהיריון….


וזה בלי מחשבות על מלחמה ומוות…. כל כך טוב !

רגיל

דרוש טיפול גמילה מהמצב. אתמול ממש הרגשתי כמו יום זכרון קטן. הקראת שמות לא נגמרת. כל כך הרבה מוות.


במיוחד הפעילו לי את בלוטת הדמעות סיפורם של שני לוחמים שהשאירו נשים בהריון.וכמובן מותו של אורי גרוסמן (ז"ל) הבן של דוד גרוסמן שמזעזע את כולם.


יש בי צד שרוצה לצעוק על כל הלוחמים האלה שהקריבו את עצמם. למה סיכנתם את עצמכם? למה לא חשבתם על כל מי שמחכה לכם בבית? אבל ברור שלוחמים חושבים אחרת ומרוכזים במטרה שכוללת לקיחת חיים והצלת חיים. מצב בלתי אפשרי ובלתי נהיר לי לחלוטין.


קיבלתי באימייל את סיפורו של רועי קליין ז"ל שקפץ על רימון והקריב את עצמו כדי להציל את חבריו. ברור לי שזה מדהים שאדם מוכן להקריב את חייו ובמידה מסוימת את חיי ילדיו ואשתו עבור חבריו לנשק אבל זה נראה לי מודל לא הוגן. אנשים לא צריכים לגדול תוך שאיפה למעשים כאלה. קיבינינט, הילדים שלו יגדלו בלי אבא. אשתו תשאר עם פצע בלב גם אם תשקם את חייה.

 ברור לי שאני לא רוצה שהילד שלי יהיה קרבי. מעדיפה אותו ג'ובניק בקריה וברור לי גם שככל שזה תלוי בי אני לא אציב מולו מודלים הרואיים .אבל אני גם יודעת שהיכולת שלי לשלוט על חיו מוגבלת במיוחד פה. מערכת החינוך תציב מולו מודלים אחרים ובגיל 18 הוא יעשה את הבחירות שלו.  הגורל מצידו ימלא את תפקידו.

טיפולים

רגיל

אז היום הלכתי לקוסמטיקאית לטיפול 10.000 לפני הלידה (שמחתי שהספקתי) ויצאתי ממנה מפונפנת ומאופרת (היא נהנית לאפר אותי בסוף הטיפול) ואז עליתי על אוטובוס ופתאום תחושה מוכרת מזדחלת לי בבטן…. אוי לא…. אוי כן !!!! וכך הקאתי את נשמתי לתוך השקית שבמקרה הייתה לי וגם קצת על התיק. גיחה לסופרפארם ולקיחה אסטרטיבית של שלושה ארבעה מגבונים לחים מאחת הקוסמטיקאיות הצילו את המצב.


ומה שמדהים שאף אחד באוטובוס לא התייחס ואפילו לא הציעו לי טישיו וכך הגעתי לעבודה מרוחה וסמרטוטית יותר מתמיד.






 לא מסוגלת לשמוע חדשות וזה סופי…. זה נראה כאילו כל יום פה הוא יום זיכרון והמון מההרוגים הם אנשים בגילי  שהמילואים תפסו אותם באמצע החיים.






וכמובן החרדה מפני שמיעת שם מוכר.




אתמול נרדמתי באמצע "בטיפול" ואני ממש זוכרת שזה חילחל לי לחלומות. אני משוכנעת שאם ראובן היה הפסיכולוג שלי הייתי מתאהבת בו (אני כמובן מדברת על הדמות ולא על אסי דיין) יש בו חן ביישני ומשהו מאד אנושי בהתנהלות שלו.


הייתה לי פעם פסיכולוגית והיא הייתה אישה מאד מרשימה (מניחה שעדיין) שתמיד לבושה בצורה מאד מיוחדת ואצילית ובכלל ככה הייתה ההתנהלות שלה. זה מוזר לי לראות כמה דינמיקה של פסיכולוג מטופל דומה ושונה (ברור שזו רק סידרה אבל יש בה המון אלמנטים אמינים).


לפעמים בא לי להמשיך אבל אני לא מאמינה שאני אעמוד בטיפול נוסף גם כלכלית וגם נפשית. זה תהליך שדורש המון המון עבודה עצמית ולהיות במגע עם המון חלקים כואבים בחיים שלי ואני מרגישה כרגע יותר חזקה מבחינות מסוימות אבל גם עם פחות נכונות וסבלנות לעשות את זה לעצמי.


אין ספק שזה היה פריבילגיה רצינית בחיים שלי וזה תרם לי המון.

מלחמה, שינה וכוכבים

רגיל

בכפר הערבי שליש הבית שלנו החליטו לעשות הילולה: מה שאומר המון המון זיקוקים ויריות באוויר עד שעה מאוחרת במחזורים קצובים.


כבר לא נבהלתי. כנראה שמתרגלים להכול.





אני יכולה לקבל תואר אולימפי: אלופת השינה למרחקים ארוכים. ישנתי פעמיים בשעות הבוקר המאוחרות ובצהריים.


וזה לא שאני אלופת הרעננות. אבל הפעם התעוררתי פעמיים בלילה. זה שהשעון הפנימי שלי מחורפן כבר התרגלתי. וגם לצורך להשתין פעמיים בדקה.





כוכב נולד בגדים:


למישהו יש הסבר מה לבשה מורן אהרוני בתוכנית של יום חמישי? אולי המלחמה הגיעה לבת ים והיא מעדיפה ללבוש פיג'מה כל שעות היום? מצד שני ביום שישי ההופעה של מורן הייתה מצטיינת.


ומי שמלביש את מאיה רוטמן חייב לאומה המון הסברים. אני עדיין מחכה ליציאה מוצלחת כמו שהייתה לה בתחילת העונה עם מראה הרוקרית.


מהמלבישים של מישל וזהבית התייאשתי מזמן….


בגזרת רפאל נרשם שיפור פרט לנושא השיער.


וגם ג'קו ממשיך לשלוט(תת) למרות שעכשיו "הייתי בגן עדן" תקוע לי בראש.


וישראלה נראתה מוזר והייתה ממש גרועה. אני מקווה שהיא עפה (נרדמנו לפני התוצאות ועוד לא ראינו אז בלי ספוילרים).


*לא עמדתי בפיתוי, ישראלה עפה. הצדק נעשה.


כוכב נולד שירים:


קודם כל יפה שצביקה הדר מתייחס לטוקבקים… ממש הדבר הבא מאז שמפיצי "שודדי הקריבים" השתמשו בטוקבקים… (להם הייתה סיבה בגלל החרם של מבקרי הקולנוע). השופטים עדיין מעיקים בבדיחות הקרש הצפויות שלהם. וצביקה , דודה בז'ז'ינה מבקשת את הטוניקה שלה בחזרה.


אגב, באמת מה עבר על השופטים בתכנית שעברה (מאיה  ומורן)…


טוב, הבחירה של מורן אהרוני לשיר את עמיר בניון הייתה בהחלט יציאה מרעננת (ש כהן בטח רותחת ממה שהיא עשתה לשיר) ובעיקר הורידה את מפלס הסוכרשעלה לגבהים מסוכנים עד בחילה בתוכנית הדואטים (צריך להדביק על מישל תווית אזהרה של משרד הבריאות "לא לחולי סוכרת"). נדמה לי שב"רייטינג" המליצו לה לבחור שיר שלו אבל אני לא סגורה על זה…


אני אהבתי את מאיה רוטמן שלקחה שיר נחמד שמתאים לסגנון שלה. אמנם החידוש לא הוסיף לשיר דברים שלא היו בו קודם אבל הוא היה נעים. אגב שמישהו ינקה לה את הגיטרה. ראו את סימני האצבעות למרחקים (אולי היא לקחה אותה לגן ילדים בקיבוץ מופגז בצפון?). הבעל לא התלהב וגם לא הכיר את השיר…


הביצוע של ג'קו היה טוב אבל הבחירה הייתה מאד תמוהה. אם נתייחס רגע למילים השיר לא מתחבר לגבר בשום אופן (לא לגבר סטרייט, בכל מקרה). טוב על הטרנד של לקחת שיר מזרחי משהו באופיו ולהלביש לו גרסת רוק חשבו מזמן…אבל טוב, זה ג'קו. אם פיניה  היה עושה את זה התוצאה הייתה הרסנית.


את מאור פיניה אני ממש לא אוהבת(אח שלו לא יודע איפה אני גרה). הארסיות שלו לא עושה לי את זה וגם לא הסטיילינג שלו והמראה של "עוד רגע אני מזריק אבל אני ילד טוב בבסיסי". גם לא מצטיין בעיני והבחירות שלו צפויות ושבלוניות. חוץ מזה לחדש שיר של מתמודד בעונה השניה וגם לעשות את זה בינוני להדהים… בקיצור אשמח שיעוף אבל אני לא אופטימית…


רפאל בחר שיר שאני מאד אוהבת. אמנם כרגיל הוא השתמש בכישורי הממתיק שלו להפוך אותו לשיר מעליות אבל בהחלט היה סביר (הבעל טען שהוא הרדים אותו אבל הבעל שונא את מתי כספי אז הוא היה משוחד).


וישראלה בחרה שיר של גלי עטרי (כהרגלה?) אבל הפעם עשתה אותו ממש רע. הקול שלה נשמע יבשושי וגרם לי לרצות להציע לה כוס מים. אפילו השופטים לא יכלו להתעלם…

וכאן הלכתי לישון…

דילמה

רגיל

יצאו ספרים חדשים של "סוכנות הבלשיות מספר1  (החמישי) ושל חניף קורישי.


יש לי את הספר של סוכנות באנגלית. האם להתאמץ ולקרוא אותו באנגלית (אנגלית לא קשה מדי) או לרכוש אותו בעברית….


ולגבי חניף קורישי, האם לחכות לספריה או לקנות אותו וייתכן מאד שאתבאס מכך שהוא לא מגיע לקרסולי "הבודהה מהפרברים"…


תזכורת: יש לי עוד 7 ספרים לא קרואים  שמחכים לי על השידה ואת "שום וספירים" אני בטוח קונה.


תזכורת נוספת: עוד חמישה חודשים עוברים דירה ואין לנו יותר מדי מקום.