תסמונת הילדים להורים גרושים

רגיל

אתמול שוחחתי עם החברה השלישית שנפגשתי איתה בת"א. היא כמוני מאד רגישה לניואנסים וישר קלטה שלא נהניתי כל כך מהפגישה. אמרתי לה את כל מה שכתבתי בבלוג על אותה חברה שעברה את הגבול ושיש לה התנהגות שגורמת לך להרגיש קטנה לידה.


היא התנצלה על שיזמה את הפגישה בין שלושתינו. ואז קלטתי שאנחנו סובלות מאותה פתולוגיה של להתנצל ולקחת אחריות בלי חשבון גם על זה שאין שלום עולמי ושיש אסונות טבע.


מין תסמונת האלוהים הקטן….


אז אמרתי לה, למה את מתנצלת? הרי אם לא הייתי רוצה שנפגש בפורום הזה הייתי אומרת לך מראש. גם אני לא חשבתי שאני ארגיש ככה.חוץ מזה שלדעתי טוב שהפגישה התקיימה כי היא  דחפה אותי למסקנות הנכונות ביותר עבורי.


שמתי לב גם שבשיחה המדוברת כשהיא הרגישה מתח קל ביני לבין החברה השניה היא ניסתה בהיסטריה ליישר את ההדורים.


ואז זה היכה בי: שתינו בנות להורים גרושים ולכן קשה לנו לשאת קונפליקטים ותמיד אנחנו מנסות לקחת אחריות על סיטואציות גם כשהן לא נוגעות לנו בכלל. היא הסכימה איתי.

אגב בסמיכות לא מפתיעה אבו רונלדיניו (שם זמני) אמר לי שאני מתנצלת יותר מדי ושכדאי לי להיגמל מזה. מה עניתי לו: סליחה….





ולעניין אחר: לנסוע בחודש תשיעי באוטובוס של דוסים זה חוויה מעצבנת ברמות מטורפות. דוס מחטט באף מולך, דוסית שמה את רגליה על המושב. ריח זיעה כבד ומצחין ולקינוח דוסית שמנסה לתקן את דרכייך בעזרת תקליטור שמור על השבת והיא תשמור עליך או משהו כזה…. והתירוץ שלה היה: "אנחנו בזמנים קשים. "הייתי לפני התחנה שלי אז עניתי לה שגם לא מזיק להתגייס לצבא בימים קשים. אז החצופה עונה לי : "במלחמת המפרץ הצבא לא עזר בכלום". הספקתי לענות לה שהיו עוד מלחמות….


ואגב: התנהגות אנושית לבני אדם זה כשאתה רואה אשה בהריון שאינו מוטל בספק עומדת בשמש ליד תחנה מן הראוי לקום לה ולא לנעוץ בה מבטים מוכיחים כי היא לובשת חולצה בלי שרוולים. סתם, לידע כללי….





טוב, חזרתי לעצמי ולקיטורי הרגילים…. המצב הנפשי שלי משתפר כנראה…






משפרי מצב הרוח של היום:  סיבוב שוויץ בבטן באוניברסיטה, בה עבדתי פעם.מפגשים עם מעסיקיי השונים.  סיבוב באקדמונים השונים.


רכישות היום: תחתונים לי ולבן זוג, מגבונים לחים בריח מלון, שוקולד עם מרציפן (תמיד יש להם דברים מיוחדים שם), וסיבוב בחנות הספרים שמוביל אותי לפוסט הבא….

»

  1. חחחחח נחמד הקטע בסוף… לפעמים אם שמים בכל מקום סליחה זה מאבד מהאמת שלו.

    ו… להיות בת להורים גרושים זה לא כיף. בכלל.
    חוצמזה שאת נוטה לקחת אחריות על דברים שלא קשורים אלייך, אפשר לשאול איך זה השפיע עלייך עוד?

    🙂 יומטוב.

    • זה לא כיף בכלל, זה נכון אבל יש בונוסים כמו קשר נהדר עם הסבים שלי.
       
      הלקיחת אחריות באה לידי ביטוי גם כשבעבודה היו שתיים שהיו מסוכסכות ואני ניסיתי לפייס בינהן עד שנמאס לי.
      או כשמישהו אחר מהעובדים מפשל ביחס לקליינטים ואני לוקחת על עצמי להתנצל כי אני טובה בזה.
      או להתנצל על שעות הפתיחה שלנו (קרה לי….)
      זה מה שאני זוכרת כרגע. בטח יש עוד.
       

    • בלוטות הציניות שלנו עובדות שעות נוספות…..
      אנחה כבדה ובכל זאת שולחת לך חיבוק למרות שבטח כבר נמאס לך מכל החיבוקים שממטירים עליכם, תושבי הבועה….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s