עוד תופעה שאני חווה בזמן ההריון היא ההתאהבות בבבואה שלי. אני אוהבת להתבונן בעצמי במראה ערומה ולבחון את הבטן. אני כל פעם מתפלאת מחדש שזו אני, בהריון. כאילו זה משהו מופרך שלא ייתכן. אני אוהבת את המראה שלי בהריון אם כי עכשיו אני ממש מרגישה את הבטן שלי גדלה ותופחת וזה לפעמים קצת מבהיל. בגדים מתחילים ללחוץ, קשה להתכופף ובעיקר משהו כבד מושך אותי קדימה.
אבל אני באמת מאחלת לכולן הריון כמו שלי. הלוואי שגם הלידה תהיה פשוטה.
מטריד אותי שאני לא חושבת על המלחמה ולא עוסקת בה. אמנם אין לי שום דבר חכם או מאיר עינים להגיד. מלחמה זה דבר רע ואת זה כולם יודעים.
זה סוג של פריווילגיה להיות רחוקה ממנה כל כך ולפעמים מוזר לי שלא כל כך רחוק אנשים חווים אותה כחלק מהשגרה.
יש לי חברה צפונית שכמעט כל משפחתה בצפון. היא בהריון ונפלה קטיושה לא רחוק מהבית שלהם. הם נסעו לירושלים אבל חזרו ועכשיו הם בנקודה הדרומית יחסית בצפון אצל הורי בעלה. זו כזאת תחושת פליטות. אני ממש לא יכולה לדמיין את עצמי גרה אצל הורי או אצל הורי בעלי. כנראה שההכרח מוביל אותך גם למצבים שאתה חושב שלעולם לא תהיה בהם.
ראיתי כתבה וקראתי ביומן על משפחות גדולות יחסית שארחו משפחה מהצפון. זה היה מדהים בעיני דווקא כי ידעתי שאני לא מסוגלת לעשות כזה דבר גם לו היה לי בית גדול. באמת שיש אנשים טובים ממני בעולם ולא מעט.
שמחתי שבערוץ 2 החליטו שהגיע הזמן גם לקצת הומור ואסקפיזם אבל לא הרגשתי ש"מועדון לילה" היה ממש מצחיק. הרגשתי פחד לצחוק יותר מדי על הנושאים האלה והפחד הזה מסרס כל סאטירה. במיוחד שהתוכנית לוותה בכל כך הרבה התנצלויות. חשבתי שכבר עברנו את השלב הצדקני של להתנצל על הומור במצבים קשים.
אבל נהדר ש"בטיפול" בעינה עומדת. ככל שמתקדמים הפרקים אני מרגישה כמה התוכנית מבריקה (עם כזה צוות כותבים ושחקנים אי אפשר אחרת).
ממש הצטמררתי מהפרק של אורנה ומיכאל (בלי ספוילרים למי שלא ראה).
ומאיה מרון מעולה.
אני כבר חולמת על פקידי הבנק שאני עומדת מולם הרבה לאחרונה. ברררר…. אני אשמח כשנשלם את כל הכסף ונהיה בדירה שלנו זה כל כך מטריד כל החישובים האלה. אבל טוב, זה באמת חוצפה לקטר על כאלה דברים.
myreaderlife 