פשוט דיכאון. איך יוצאים מזה?

רגיל

זה עיתוי נוראי לחטוף דיכאון בבוקר החופשי שלי ועוד בלי סיבה מהותית. ישנתי טוב, לא נופלות עלי קטיושות, אני בריאה הכול בסדר. אז למה אני מרגישה חרא ברמה כזאת שלא בא לי לצאת מהמיטה?


מצד שני אני שמחה שיש לי עבודה אחת ושיעור נהיגה עוד מעט. הדברים האלה יכריחו אותי לנקוט בפעולה כלשהי שאולי יש לקוות תשחרר אותי מהדיכאון שלי.


אני מניחה שזה הורמונים. אני יודעת שזה הורמונים, המצב בטח לא תורם מבחינת זה שאי אפשר לברוח ממנו לשום מקום גם אם אני לא בטווח הקטיושות.


אני מרגישה אשמה על הלוקסוס הזה של התבכיינות על כלום. אני קוראת פוסטים של בלוגרים שלאחרונה כל החיים שלהם קורסים ברמה הכי בסיסית שאין כסף למרכך לשיער.

השאלה היא מה עושים עם זה. אני כל כך לא רוצה להכנס לסופשבוע בדיכאון.

»

  1. אני ממליצה לנקות את הבית.
    אתמול תקף אותי דיכאון נוראי, ואחרי שניקיתי את הבית כאילו ניקיתי את כל הדיכאון החוצה..

  2. למצבי רוח אין תמיד סיבות. הרבה פעמים מוצאים אותן אח"כ, אבל אני חושבת הרבה פעמים שמצב הרוח כשמו כן הוא – מזג אוויר פנימי. והעיקר, מותר לך. מה יותר מבאס מגם להיות בדיכאון וגם להרגיש אשמה על זה? (זה כמו: "אני כבר אתן לך סיבה לבכות! ).

  3. אין מה להרגיש אשמה! מותר להיות בלי מצב רוח רק בגלל ה"מצב", גם אם כביכול הוא לא משפיע עלייך ישירות.
    ובעניין הטיפים לשמירה על השפיות – אני הכנתי כמות מסחרית של עוגיות הבוקר. עזר קצת.

  4. לפחות אפשר להיות בדיכי ולהרגיש הכי מצפון שקט שבעולם כי אפשר לתרץ הכל בהורמונים ובאווירה המלחמה המבאסת. אה-יה. בעקרון מה שמוציא אותי מהדיכי זה להפגש עם אנשים, ולהתאמן (רצוי בחדר כושר כי זה מוציא מהבית).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s