המסקנות שלי מהקורס:
המון המון מידע. לי זה נתן תחושת שליטה מסוימת אבל גם פחד כי יש המון פרטים קטנים שלא חושבים עליהם כמו הידיעה שיש סבירות שיגזרו אותך במספריים שם למטה (זה רודף אותי מהפגישה הראשונה). מצד שני כשאת פסימית ומחכה לגרוע מכול את יכולה להיות מופתעת לטובה. לפחות זה עזר לי לפתח ציפיות מציאותיות לגבי התקופה שאחרי הלידה.
אתמול הייתה הדרכת הנקה. זה גורם לי להבין שכמה חודשים אני אתעסק לחילופין בהחלפת חיתולים בחינת צבע הקקי ומרקמו ושכנוע העולל לינוק ממני בצורה שישארו לי שדיים אחר כך.
צריך לקחת משכנתה שניה לקניית חיתולים.
אני תוהה איפה יכאב לי יותר. למטה (תפרים) ברחם (כאבי מחזור והתכווצויות) בחזה (גודש וסדקים) או בראש (שינה של שעה בלילה)
אני מרגישה כרגע כאילו אני עומדת להכנס לכלא סורי.
מצד שני אני רואה יולדות והן סה"כ מאושרות. יש כאן איזה קסם חמקמק כזה להיות מאושרת למרות כל הנ"ל. אולי קוראים לזה תינוק. אולי קוראים לזה אינסטינקט חייתי. טוב, צריך לחכות ולראות.
לא נראה לכם שאם שרון ימות עכשיו זו תהיה איזו סגירת מעגל?
myreaderlife 
התפרים וההתכווצויות והדימום נראים כאילו יישראו לתמיד אבל עוברים בלי שתשימי לב- לי אמרו שתוך 10 ימים עובר.. עבר לי רק אחרי חודש…
לגבי הסדקים- הפתרון היחיד הוא להמשיך להניק למרות הכאב וזה עובר תוך 3 4 ימים, בלי משחות צמחיות טבעיות או כל השאר… נתנו לי משחה טבעית שלא ממש מזיקה לתינוק אם חס וחלילה ייגע בה עם הפה אבל צריך לזכור לשטוף לפני ההנקה ואני לא טובה בלזכור זוטות כאלו.. בכל מקרה היו סדקים, כאב להניק אז צרחתי שניה נתתי אגרוף לקיר והמשכתי. עבר תוך כמה ימים וזהו
תדעי לך שזה מעודד אותי מאד לראות שלא איבדת צלם אנוש אחרי הלידה. זה אחד הדברים שהכי מפחידים אותי.
מעניין איך יהיה הנסיון שלי.
{מסמיקה}, תודות.
אגב הגזירה, קצת בילבלת אותי- את מתכוונת לחתך החיץ או לגזירת חבל הטבור? כי את חתך החיץ עושים עם סקַלפֶל
{SKALPEL – סכין מנתחים} ולא עם מספרים, אוי ואבוי!
התכוונתי לחיץ. חבל הטבור פחות מעסיק אותי (זה גם לא ממש אמור לכאוב). לנו אמרו שעושים את החיץ עם מספריים מיוחדים. מצד שני האיזמל נראה לי הגיוני. מעניין אם מעורבת גם מקדחה בפרוצדורה.<img src="http://israblog.nana.co.il/moodicons/blink.gif">
עניין הגזירה במספריים? אותי זה רודף כבר שנים ואני אפילו לא בהריון..
זה נשמע כמו חלק מסרט אימה ….ברררר….
זה כבר הפך לקאלט לעשות תנועת מספריים בקורס הכנה ללידה. זה מזכיר לי את הפחדים מחיסונים בכיתה ד’ (?) קראנו לזה זריקת אש ואין לי מושג למה.
בואי נקווה שלאחות שתגזור אותי אין את המוטוריקה העדינה שלי אחרת אני ממש יכולה לנשק את הפות שלי לשלום….
וואו
כולה לא הייתי פה חמישה ימים ואת כתבת כאילו אין מחר..
שעה ייקח לי להתעדכן מה קורה איתך עכשיו
חכי לי 🙂
שילוב של התקפי גרפומניה תכופים וקצב אירועים…<img src="http://israblog.nana.co.il/moodicons/blink.gif">
סומכת עליך שתתעדכני.
א. כשאת בתוך הליך הלידה ובתוך הכאב, את פשוט זורמת עם זה. אין לך זמן לחשוב כמה את אומללה וכמה זה כואב.
ב. זה לא כ"כ כואב כמו שזה נשמע. ואם זה כואב לך מדי, אל תתבישי לבקש אפידורל.
ג. את החתך עצמו כמעט ולא מרגישים. כל האזור נפוח וכואב מדבריים אחרים לגמרי. הכאב של החתך ממש נעלם בתוך זה.
ד. לא לוותר על הדרכת הנקה בבי"ח לאחר הלידה (אם יש). הדרכה על בובה לא דומה לדבר האמיתי.
ה. לגבי סגירת מעגל – העובדה שהבן של קותי אדם הוא אלוף פיקוד הצפון במלחמת לבנון השניה היא סיגרת המעגל האמיתית של המלחמה הזאת. עוד כמה ימים יכנסו לצור, ואני מוכנה לחתום שעוד נראה שם תמונה של האלוף אדם על ההריסות.
אני חוששת שגם הנכד של קותי אדם יצטלם על הריסות לבנון בעוד 20 ומשהו שנים. אני ממש לא אופטימית לגבי זה….
ותודה על הטיפים.