ארכיון חודשי: יוני 2006

מגיע למי שרואה כדורגל

רגיל

אתמול באתי עם ציפיות בשמיים ומוטיבציה להשאר עד סוף המשחק של הולנד ארגנטינה עם אהדה לשתי הקבוצות.


ומה אני מגלה:


הנבחרת ההולנדית הלבינה ומלאה בבלונדינים להכעיס שום זכר לימים היפים של קלויברט ושות'. נהניתי מאד לשטום אותם ואז נתתי מבט בנבחרת שהייתי אמורה לאהוד: הארגנטינאים. ומה אני רואה? ילדים מחוצ'קנים, גמדים חסרי צוואר, כפיל של מרדונה צעיר (משום מה הוא גם היה מספר 10), ותספורות שדורשות ועדת חקירה והתערבות מיידית.

אה, והם גם משחקים כמו התחת….

מזל שהלכתי לישון במחצית. טוב כבר לא יצא מזה.

הייקו בבלוגוספירה

רגיל

מתחשק לי לכתוב הייקו. להזכירכם כמה פרויקטים משעשעים ברשת בנושא:

בבלוג של כרמל מצאתי קישור להייקו של הודעות שגיאה במחשב.

ואודיאלטראגו  מביא אוסף הייקו פולני.

ואסף רזון מקשר לעוד פרויקטי הייקו.

הייקו קיטורים (בן דוד של ההייקו הפולני)

חמש בערב


השעון לא זז.


כואב לי הגב


והאוכל נגמר.


 


 איש מבוגר


ריח רע


מתי הוא ילך


כנראה לא עכשיו


 


רוח מזגנית


קובית קרח


לחיצה על השלט


חום של הסהרה


 


ים


כל העולם שם


ואני


פה


 


 


כותבת מוחקת


מוחקת כותבת


אין קול


ואין עונה


 


חתונה בגינה


שכחתי את השל


 מחר עם אשמורת


שיעור נהיגה


 


מכונית


מדרכה


תמרור מעוקם


מורה כועסת


 


 


 

saudade

רגיל

מילה מקסימה בפורטוגזית שמשמעותה געגועים.

לפני 7 שנים הייתי בטיול בדרום אמריקה ומרכזה  ואז חוויתי לראשונה את התחושה של להתגעגע סימולטנית למספר מקומות ולאנשים שפגשת שם ולדעת שלרובם כנראה לא תחזור. מין תחושה נעימה שהייתי מכנה עצב ענוג .

ועכשיו הגעתי לבלוג שממש שיחזר אצלי את התחושה הזאת. סתם כך באמצע יום שגרתי.


אז תודה, טנגו. יש לך קוראת חדשה.

יומולדת שמח נוח

רגיל

לפעמים נתקלים בספר קטן ולא בולט שבחיים לא שמעת על המחבר שלו ומהסקרנות או השעמום מתחילים לקרוא ואז פתאום מתחילים להתאהב.


אז זה נכון שנתקלתי בספר אחרי  ששלומית המליצה על ספר ההמשך שלו ואני מעריכה את טעמה של שלומית, כך שלא מדובר במקריות צרופה. כל מה שאני יודעת כרגע הוא שהספר בדיוק מתאים למצב רוח קיצי. נוח הגיבור משעשע אותי עד דמעות והספר מלווה אותי במין בריזה קלילה ונעימה.

אה, והמחבר הוא נועם זיו, שכל מה שאני יודעת עליו זה שהוא האקס של שלי יחימוביץ'.


תיקון: מסתבר שזה לא אותו נועם זיו. ואני בניתי סיפור קטן ורכלני סביב זה….

אז על מה הספר:

נוח הוא פילוסוף דה לה שמטע שהחליט לאמץ תורה חדשה של הדוניזם מתוקן : כלומר, אדם מחוייב לעשות את המקסימום כדי להיות מאושר בחייו גם על חשבון חובות חיים מעיקות כמו לקום בבוקר, לעבוד להוציא דרכון וכו'. ההדוניזם המתוקן רואה אדם שמקריב את חיו למען הזולת כמו אמא תרזה סוג של פושע שצריך להיות מוקע ע"י החברה.


אז כמו שאתם מתארים לכם, נוח הוא בטלן של בתי קפה שיושב עם חבריו המוזרים והלא הישגיים, הוא אינפנטיל לא קטן שלוחץ על אשתו להביא ילד לעולם (אשתו הקרייריסטית מתנגדת). הוא דמות חנוך לוינית טיפוסית של לוזר  מודע שבטוח בלוזריות שלו ומעלה אותה על נס. והוא מצחיק בטירוף.

אז כרגע אני מבלה עם נוח , רון ושישליק ב"קפה תמר" . לוליטה בטהרן תצטרך להמתין בסבלנות….

עכשיו אני משוכנעת שגריגורים הוא בן

רגיל

אתמול ישבנו לראות את המונדיאל. לא משנה שחיפפנו והלכנו לישון במחצית. ובאמצע הגול אני חוטפת בעיטה. ולא סתם רפרוף קטנטן ועדין אלא כזאת שכמעט יצא לי אאוץ'. 


אני צריכה להתרגל למצבים כאלה, כנראה.

חנוך לוין מת, יחי חנוך לוין

רגיל

פעם חברה שלי אמרה שחנוך לוין מפוצץ את החצ'קונים של החיים.

וידוי:  אני אוהבת לפוצץ חצ'קונים ויש בי חלק שהוא ציני (להפתעת רוב העולם שמכיר את הצדדים התמימים שלי יותר).

אז כנראה שיש לו ממשיכים בבלוג הזה.

אני נקרעת מצחוק ממנה.




חוויות מהחופש הגדול

רגיל

בעקבות פוסי גאלור ולי הגעתי גם אני לנושא החופש הגדול.

אני לא זוכרת את החופשים מגיל חמש כזכרון נעים במיוחד. מהיום הראשון היינו הולכים לקייטנה. מה גם שהורי "השכילו" לרשום אותי לקייטנת האוניברסיטה שהייתה מבוססת בעיקר על ספורט ומה לזה ולילדה בלתי ספורטיבית כמוני . דמיינו שיעור ספורט מתמשך וילדה שמנמנה (מאותגרת משקלית) שגם הייתה דתיה (כלומר, מיעוט)  וקבלו אומללות.


אני זוכרת מהקייטנה את חווית העצמאות הראשונה שלי. בגיל חמש החלטתי שאני מגיעה לבד לאמא שלי שעבדה ועובדת באוניברסיטה. הבעייה: זכרתי רק את שם המחלקה שלה ולא את שם הבניין בו היא עובדת. אני הולכת לי לתומי ומגיעה לאקדמון ספרים, תמיד ידעתי לאן ללכת. אני שוכחת שאני אמורה לחפש את אמא שלי ומתיישבת לי ליד מדף הספרים של סדרת ה"מרים" ושוקעת בעלילות מר שמח וכו'. למזלה של אימי המוכר היה עירני מספיק והבין שילדה בת חמש לבד זה לא מצב תקני. הוא שאל אותי איפה אמא ואז נזכרתי, אוופס ואמרתי לו את שם המחלקה שלה והוא חיפש בספר טלפונים הפנימי והגיע אליה. האבידה נמצאה אבל בגלל זה לא נסענו לדולפינריום כמו שתוכנן.

הייתי רוצה להגיד שמאז אני כבר לא כזו מעופפת אבל זה לא יהיה נכון.




חוויית חופש משמעותית נוספת כשכבר נפטרנו מעונשן של קייטנות הייתה שבוע אצל סבא וסבתא עם בנות הדוד שלנו. סבתא שלי מומחית להפעלות ילדים משועממים ובעלת ידי זהב. כך שעשינו המון פעילויות על המרפסת. ב"קייטנת סבתא" ציירנו על זכוכית ומשי (קצת מפח נפש לידיים שמאליות כמוני, במיוחד בהשוואה לבת דודתי ולאחותי המוכשרות), קראנו המון, ראינו טלוויזיה, טילנו, הלכנו למוזיאון וניהלנו שיחות לילה נהדרות.אפינו עוגיות התחפשנו בבגדים שסבתא הביאה מכל העולם. ועוד ועוד…


היינו מבקרות ביריד חוצות היוצר ותמיד סבתא הייתה אומרת שהיא הייתה יכולה לעשות את זה יותר יפה (לגבי כל מיני פריטי אומנות) ואז היינו הולכות למחרת ל"הובי לי" והיא הייתה מוכיחה לנו שצדקה.


אין ספק שקייטנת סבתא לוקחת.





כמו לי, גם אני זוכרת את הימים האחרונים של החופש כימים מלאי ציפיה ומוטיבציה. עם מחברות חדשות וספרים שאחותי הייתה עוטפת גם לי (אמא שלי ואני כאמור, ידיים שמאליות. ) ובגדים חדשים. כאמור השמחה החזיקה מעמד עד סוף השבוע ראשון ללימודים.





באוניברסיטה אני לא זוכרת חופש גדול כי הייתי עסוקה במועדי ב' והגשה מאוחרת של עבודות אבל אני זוכרת שהייתה אווירת חופש. אני זוכרת את ההליכה המסורתית לתערוכת בוגרים בבצלאל.

לא להאמין

רגיל

אחרי היום המטורף של אתמול עשיתי שיעור נהיגה ועשיתי אותו טוב !


לעולם על תפקפקו בכוחו של ה אני.

והדכדכת עוברת לה.

והבעל ואני החלטנו על ערב אנגלי לכבוד הנבחרת. אז (בפנטזיה) יוגש פאי רועים אנגלי (בחיים לא אכלתי ולא נראה לי שאתחיל). בירה אנגלית, ונקרא בצוותא שייקספיר ודיקנס.(בטח בטח).


(וסליחה לשבדים שבינינו….)


* נראה לי שאני אסתפק בלהשאר ערה למשחק. בכלל לא בטוח.

אפרופו טלויזיה. לאחרונה  התחלתי לראות את "רוקדים עם כוכבים" (עם ספר טוב וחצי עין) ןתמיד, אבל תמיד אני נרדמת בקטע של רביבו. איך אפשר למרוח תוכנית על כלום, תגידו לי?!  וסמבה זה לא דבר שרוקדים לצלילי אבבא.

ולעמות זאת "המועדון" בערוץ איכקוראיםלו. זו סדרה שווה ביותר שאף אחד מכם לא רואה כי היא מתחבאת לה שם. עד שיש תמורה כלשהי לאגרה ולא תנצלו אותה? בושה !

מוסיקה

רגיל

עלה על דעתי שלא כתבתי אף פעם על המוסיקה שאני אוהבת.


אני זוכרת את הימים של תחילת התיכון בהם אחת מנקודות האור שלי (ימים די חשוכים) הייתה הביקור היומי בפיקדילי. הייתי בין הקבועים שנוברים שם בערמות של הקלטות (מי שמע אז על דיסקים) . אני מנייחה שהייתי די חריגה בנוף. דמיינו לכם ילדה דוסית עם תלבושת אחידה ותרמיל על הגב.


הטעם שלי היה די אקלקטי: אהבתי את הביטלס וג'ון לנון בפרט ואת קט סטיבנס ואת U2 ואת סוזן וגה ואת ג'ף הילי .הייתי בהלם כשגיליתי שלבעלי יש את אותה קלטת של ג'ף הילי שיש לי (אלא שהוא שהיה פריק של מצעדי פזמונים וחידונים-בלבלו אותו עם מנשה יוסיפוביץ לפעמים זכה בה ואני קניתי אותה בכסף מלא). וגם אהבתי את קיילי מינוג (אז היא הייתה עם ג) וג'ייסון דונובןו אבבא וtears for fears אריק קלפטון, אלפא בלונדי ובוב מארלי ופיטר מרפי וג'וי דיוויזן ועוד ועוד….ולא סתם אהבתי. הייתי קונה קלטת בשביל שני שירים אהובים. הייתי לפעמים חורשת את העיר כדי להשיג אלבום שקוטנר המליץ עליו ב "עד פופ".


הייתי רואה את "עד פופ" באדיקות בשעות הקטנות ואני זוכרת כמה חיכיתי למצעד המצעדים של ערוץ 2 החדש (קליפים נראו חדשניים מאד באותו הזמן) ובדיוק באותו יום הייתה סערה והקליטה הלכה. חטפתי קריזה רצינית על סביבתי הקרובה ודרשתי מאבי שיחרף נפשו לעלות על הגג לתקן את האנטנה (הוא, למזלו, לא הסכים).






בתקופת האוניברסיטה התחלתי עם שגעון המוסיקה הדרום אמריקאית. תמיד חלמתי ללמוד ספרדית והייתה לי הזדמנות ואז בד בבד הייתי מאזינה למרסדס סוסה (ממנה התחלתי) ואחר כך עברתי לברזילאים בזכות חברה שעבדה איתי והכירה לי את קייטנו ולוזו. את מריה בתניה(אחותו של קייטנו), שיקו בוארקה, מריסה מונטה . כשטיילתי במקסיקו שמעתי ברדיו את מנו צ'או והתאהבתי גם בו. לשותף של הטיול שלי היה דיסק של שאקירה ואני גאה לומר שהייתי בין הראשונים שהכירו אותה בתקופה שהיא שרה בספרדית והיה לה שיער שחור. אז הכרתי אותה לבעלי.ומאז שנינו מכורים.


עם עידן האינטרנט הכרנו להקות רוק מקסיקניות וצ'יליאניות ואנחנו מאד מעודכנים במה שהולך היום באמריקה הלטינית.


לאחרונה התמכרתי ללהקת פופ-פלמנקו בשם OJOS DE BRUJO (עיני מכשף).  ולCAFE QUIJANO .

הבעיה: השפע עצום וכל פעם נתקלים בשמות חדשים וכבר אין את האתגר של לארוב לשדר רדיו שישדר את שהיר האהוב עליך ולהקליט בלי דיבורים, וגם לא את צייד החומרים החדש בין החנויות. עידן אחר





ואם כבר ברזילאים ועידנים: אני בעד עידן שמי מכוכב נולד שנראה כמו כדורגלן ממשחק פיפ"א. מעניין אם יצודו את המומנטום ויתנו לו לשיר שיר ברזילאי מתורגם.

וגם רונלדיניו חביב. אני משועשעת מהחיוך שלו ומהתופעה האורטודנטית הזאת.