יש לי קטע פסיכולוגי דפוק. ברגע שאני חייבת לקרוא משהו אני לא קוראת אותו ושמה את הספר בתחתית סדר העדיפויות.
אז למרבה המזל קראתי את "לקרוא את לוליטה בטהרן" עוד לפני שהתחייבתי לקרוא אותו בשביל מועדון הקריאה שלנו. לקריאה חוזרת לא הגעתי כי כאמור הייתי חייבת וזה לקח ממני את הדחף.
אז אז רדרל כתבה על הספר כל כך יפה שממש עשתה לי חשק לכתוב את דעתי.
אז הנה התחלנו את הדיון בספר הראשון.
חדשות חולדי ג'יי לו החולדה המרקדת. הבעל עשה מעשה צה"ל בפלסטינים ואטם לה את הבית בגבס. וכמובן כטוב ליבנו פיזרנו לה צלוחיות רעל . בינתיים אין גוויה שעירה. הבעל משמש כמגן אנושי לכל צרה.
myreaderlife 
אני יכולה לתת לכם את הטל’ של המדביר שהיה אצלנו לפני כמה שבועות.. התשלום לא גבוה וכל חיה לא ברורה שעושה דרכה על רצפתנו גומרת את הקריירה שלה די מהר- אבל אתם צריכים לוכד בעצם!, לא?
אגב, כמו שאת יודעת- החסידה כבר ביקרה אצלי…
=>
אני יודעת אבל אני מתעצלת להתעסק עם הרשימות.<img src="http://israblog.nana.co.il/moodicons/blink.gif">
זו חולדה לא נחש. טוב הבאנו מדביר והגברת שותקת….
כולה חולדה !!!
כולה חולדה ששוקלת כמו ממותה….
LOL. ברגע שיש בעל חיים עוין בבית מיד כולנו הופכים לפשיסטים. לנו היה סיפור עם יונים…
מה שנכון נכון… אני מפתחת אינסטינקטים של רוצחת.