קיטורי חזרה לשגרה, סופשבוע מוצלח ועוד עניני דיומא

רגיל

 


 


היה סופשבוע נחמד בו הספקנו ללכת להורים שלי להרגעת המצפון על שבחג לא יצא לנו,


 


היו טלפונים מאוחרים עם איחולי יום הולדת (אני מאד נהנית כשיום ההולדת בא "בתשלומים")


 


הייתה ארוחה ספונטנית עם בנזוג ושתי חברותינו במסעדה החביבה עלי ("פרדיסו") עם פולנטה וסלט השף הערום וקינוח שוקולד שווה. ותיק מקסים כמתנה.


 


היו שאריות עוגת הקצפת שהבנזוג הביא לי לעבודה.


 


ואפילו התכוננתי קצת לתיאוריה עם הבנזוג.


 


והיום אחרי לילה סיוטי בו בקושי נשמתי והתעוררתי כל כמה דקות עם פה מיובש גררתי את גופתי לעבודה . הייתי צריכה להגיע מוקדם בגלל שתקעו לי ישיבה במקום העבודה השני (על חשבון זמני הפרטי) במקום שלישי. כלומר: עבודה-מקום הישיבה-עבודה.


 


מוציאה אותי מדעתי המחשבה שלא יהיה לי מרווח זמן הגיוני בין העבודות אפילו כדי לקנות משהו לאכול. מקווה שבישיבה יהיה משהו אבל מסופקתני.


 


יש לי חברה מהאוניברסיטה (תואר ראשון) שאני מאד מתגעגעת אליה. הקשר בינינו ניתק בשלב כלשהו (היא גרה בצפון) והיא עובדת כקצינת סיפון מה שאומר שלהשיג אותה זה כמעט בלתי אפשרי. לפעמים אני רוצה להתקשר להורים שלה לבקש את מספר הסלולרי שלה או אימייל (בפעם האחרונה שנפגשנו לא היה לה) ומצד שני זה מוזר לי. הרי קשרים גוועים מעצמם וקשה לי להאמין שזה יהיה כמו פעם. כנראה שאני מפחדת להתאכזב.


 


שכחתי לספר שגמרתי את "תולדות האהבה" שהיה ממש מוצלח.


 


מישהו יודע איך קוראים באנגלית לסרט קוריאני שיצא לפני כשנה בשם "להרגיש בבית" ? למען האמת אני מניחה שעם קצת מאמץ הייתי מגלה לבד אבל אני עצלנית.


 


עדכון שיעורי נהיגה: אחרי זמן מה שגיליתי שאני לא לומדת דברים חדשים ובעקבות עידוד מצד הבנזוג יזמתי שיחה עם המורה שלי וכך גיליתי שאני תלמידה איטית מהממוצע. הציפיות שלי מעצמי לא היו גבוהות מדי כך שזה לא היה הלם בשבילי אבל ניגשתי לשיעורים ביתר מוטיבציה וגיליתי שככל שאני עם יותר מוטיבציה להצליח אני עושה יותר טעויות מביכות. כנראה שזה קשור למודעות יתר לפעולות שאמורות להיות אוטומטיות.


יש לי גם נטייה לחלום בהקיץ שזה ממש משהו שאני צריכה לשפר.


אבל אני לא נשברת. צפיתי שיהיו משברונים קטנים ואני בכל זאת לא בת 17 אז הגיוני שייקח לי יותר זמן. אני שמחה שעל הפחד הראשוני התגברתי.


וזה באמת בזכות עידודו הרב של בן זוגי היקר….


 


 


 


 


 


 


 

»

  1. יש משהו במורי נהיגה, האחריות שיושבת להם עם הכתפיים ("לשחרר" נהגים חדשים לכביש), המנדט הכמעט מוחלט שיש להם על מועד הטסט, וכמובן ההוראה כיצד לנהוג על הכביש, גורמים להם להראות בעיני התלמידים מרוחקים ומנותקים.
    את גם מרגישה את זה באוויר או שזה זכרון שלי בלבד?
    בכל מקרה אל פחד, מה שחשוב זה שתרגישי בטוחה בנהיגה וביכולות שלך על הכביש. לא משנה כמה זמן זה יקח, התמדה תביא לתוצאות המיוחלות.
    המשך הצלחות

    • דווקא המורה לנהיגה שלי לא נראה לי מרוחק ומנותק. כנראה שלשל מורה שיטת הוראה קצת אחרת. הוא טוען שהוא דוחף לי ידע בלי שהוא מגדיר אותו כמשהו חדש ללמידה….
      אני מאמינה שיהיה בסדר בסוף….
      ותודה על העידוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s