גדלתי בשנה

רגיל




אז זהו שתורי הגיע והיום אני בת 31. לא החלטתי מה עושים עם המידע החשוב, ואני משארירה את ההחלטה לאחרים ( ;


( גם כלום יהיה בסדר, אני אשב לי בחושך כמו פולניה טובה ואחכה….)

מה ג'וליאנה עושה ביום הולדתה:





 קוראת מדורי רכילות


ועכשיו טום קרוז וקייטי הולמס הפכו להורים (איפה יצחק קדמן כשצריך אותו).


וכמובן שמגיעים בשעות כאלה גם לאתרי החדשות מוצאים דברים משעשעים כמו למשל הפיכתה של סורי הקטנה (לא כל כך קטנה, שמעתי שמעל ארבעה קילו-נשמעת יותר כמו פילון קטן) לערך בוויקיפדיה . אני העדפתי את הפרשנות של האלפקה.

לקח לי זמן להבין שמדובר בגרסה לשם שרה (או שריי), אחרת מה הקשר לעברית?

אבל יפה ששם של מיני סלבריטאית בהתהוות גורם לאנשים לחקור את הנושא.




נשקלת ומתעסקת באוכל


גיליתי שעליתי בחמישה קילו מאז תחילת ההריון. מידע מעודד ביותר בהתחשב בכל הזלילות ובעובדה שאני כבר באמצע השבוע ה23 וזה כמעט בלי להקיא…. טוב, יש כאלה שעולות פחות ממני אבל למה להכנס לקטנות?


בלי קשר, זה מצא חן בעיני. אנחנו כזוג לא היינו מסונכרנים בדיאטות שלנו (אם כי אנחנו משתפים פעולה).


אתמול אכלנו כנאפה ביפו בחנות ממתקים שאם הייתי יכולה הייתי קונה את כולה (פיתויים שלא ייאמנו) אבל בזכות רחמי על הבנזוג (ועל יום הדין שיגיע אחרי הלידה) הצלחנו לא לקנות שום דבר הביתה. את הדיאטה אמנם שברנו בחג בעיקר כפיצוי על כך שהסופרים נראים כמו במדינת עולם שלישי וכן כמילוי הזמן הפנוי הרב פתאום אבל גם לחגים יש סוף….


אני בהתלבטות קיומית אם לאכול עכשיו קורנפלקס ולצחצח שיניים (בהנחה שאחזור לישון, לטובתי) או לוותר. הבטן מתחילה לקרקר לי.






עושה רגשות אשמה פולניים לעובר:


היום גריגורים עשה לי דממת אלחוט, שום בעיטה לאמא, כלום ! למזלי אני לא היסטרית וכך בשתיים לפנות בוקר הגרגור מחליט שזהו, הוא קם ומתחיל לכרכר לי בבטן (ובשניה הזאת שוב) וכך החמצתי את הברוגז הקטן שהמסכן החליט לעשות לי.


אבל זה עדיין נעים מאד. הורגלתי כבר לפעילות מסיבית יותר אבל גם הוא זקוק למנוחה.





מרגישה שהביסה את המערכת


הצלחנו לתפוס את היום היחיד בקיץ בו בתל אביב נעים יותר מבירושלים




מקנאת (או מקנאה?) במרוקאים ובכתבי טלוויזיה מסויימים ועדיין מתעסקת באוכל


למה אין לנו חברים מרוקאים? חסרונם של חברים מעדה זו מורגש תמיד במימונה. האם כדאי לשוטט בגן סאקר ולשאול אנשים אם הם מוכנים להיות חברים שלנו?


אתמול קינאתי בכתבי הטלויזיה שנשלחים כל שנה לצלם מופלטות.


אני זוכרת את הימים היפים (?) בהם למדתי לבגרויות עם חברה ללימודים השייכת לעדה הנחשקת הנ"ל. אמא שלה הייתה מפנקת באופן מיוחד ובתקופת המימונה הייתה פותחת לנו שולחן שלא היה מבייש את השולחנות שמצלמים כל שנה לחדשות. אפילו הייתי במסיבת החינה שלה בה הולבשתי בכפתן (?)/גלביה ופיזזתי כאחת המרוקאיות וגם אכלתי טוב….הרגשתי כמו שמעון פרס.


(לא זוכרת כמה עליתי במשקל בתקופת הבגרויות אבל אני משערת שלא מעט).






מעלה טראומות נשכחות


 


לחמנייה מקמח מצה ב"הילל" זה מחניק.



מאלפת את הנגן MP3 החדש שלה (זה פרוייקט חיים עד היומולדת הבא לפחות)



ולראשונה בהיסטוריה עונה לאלה ששואלים מה היא רוצה ליומולדת.


 


מחזיקי ספרים למדף אבל זה כבר תפוס אז צריך לחשוב על עוד אופציות…


 


 

»

  1. איזה כיף  מאחל לך וליצור המדהים שבתוכך המון אושר.
     
    נ.ב
    בנוגע לחברים המרוקאים.
     
    כל כך מבין אותך.
    ואני לעומת הסתובבתי וחפשתי חברים בגן ליד! אבל כשהגעתי היה מאוחר מדיי…כבר התחילה המימונה והגן היה ריק
     
    בכל מקרה.שיהיה לך יומהולדת שמח. ויום נהדר =)

  2. מטוס זעיר ללא טייס שיהיה לך. בקשר למפולטות – אני מודה ומתוודה שבתור אשכנזי אסלי לא יצא לי מעולם להתנסות בחוויה המרוקאית (אבל אין ספק, מהפאתיות של שמעון פרס לאידיוטיזם של משה קצב, זה מהווה אטרקציה שנתית נאה למדי. שבע בסולם אורשר).

  3. הרבה ברכות ליום ההולדת !
       
    באשר למימונה: לאחר חופשת פסח נעימה וארוכה התעוררתי אתמול (יום המימונה) בבהלה בשעה 10 בבוקר. אי לכך הודעתי לעבודה שאני ממשיכה את החופשה יום נוסף לרגל חגיגות המימונה !
    כן ירבו חגים בישראל, עדה עדה וחגה. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s