ארכיון חודשי: מרץ 2006

סופשבוע חביב

רגיל

אני אוהבת סופי שבוע מנוצלים. כאלה שיוצאים מהבית, פוגשים חברים ופשוט נרגעים.


בסופ"ש הזה הייתה לנו סיבה טובה לצאת: חברים שלנו קיבלו מהשכנים שלהם שידה שיכולה להתאים בול לבייבי גריגורים אז נסענו לתל אביב.


תל אביב תמיד גורמת לי להרגיש כמו בת הכפר הקטנה. היא כל כך שונה מירושלים לטוב ולרע. יש בה משהו פתוח וחופשי יותר. אנשים לבושים אחרת ומתנהלים אחרת ואין בה אווירת פחד.


לדעתי הגיאוגרפיה מאד משפיעה על הלך הרוח של העיר: הים נותן תחושת חופש.


 אז הלכנו ברגל לים ואכלנו שם במסעדה חביבה (ממש על הים) לי הים תמיד עושה ויברציות חיוביות. זה אחד הדברים שהכי חסרים לי בירושלים.


שתיתי גם כוסית אייריש קרים שגרמה לי לכאב ראש רציני ביותר אחר כך.


בכלל הגענו סחוטים הביתה ואז האיש שלי שהוא אדם חרוץ ולא דחיין (בניגוד לאנשים מסוימים) העלה את חלקי השידה בנגלות והרכיב אותה.


אני רבצתי על הספה ואח"כ הוא עוד הכין לי סלט פירות (תת בננה וקיווי) שקנינו בשוק יום קודם.


בקיצור-תענוג: רק שלא הייתי צריכה לטרוח להשאר עד הסוף של השגריר ובקושי לקום בבוקר.


יש לנו מתחת לבית עץ כליל החורש בשיא פריחתו. זה כבר גורם לי לחייך.

מה עושים כשמגלים שאמא הגיעה אל הבלוג?

רגיל

עשיתי עם אמא שלי יום כיף בשבוע שעבר.יצאתי ברכוש גדול (3 חזיות). אנחנו משוחחות לנו ואמא שלי מזכירה שהיא הגיע לבלוגים חדשים לאחרונה. ידעתי שאמא שלי קוראת בלוגים פה ושם. בשיא הקז'ואליות המאומצת היא מציינת שקראה את הבלוג של ג'וליאנה ואני נאלמת דום לכמה דקות. וחשובת מה לעשות, וגרוע מזה מה לכתוב בבלוג? אני אמנם לא נכנסת לפרטים סופר אישיים אבל עצם הידיעה שאמא שלך קוראת אותך…. אז החלטתי להראות לה שהבנתי את הרמז ואמרתי לה: "אז הגעת אל הבלוג שלי?" את אנחת ההקלה שלה אפשר היה לשמוע עד למרחוק. והיא אמרה שאם אני לא רוצה היא לא תקרא בו. אמרתי לה שאני מודעת לזה שאני לא יכולה לדרוש ממנה לא לקרוא לי בבלוג כי מדובר בשטח ציבורי. הערכתי את זה שהיא יידעה אותי שהיא קוראת בבלוג.


היא אמרה שלמעשה הקריאה בבלוג לא חידשה לה עלי ושכדאי לי לזכור שמה שיהיה איום ונורא אם מישהו מאלה שלא יודעים שאני כותבת יגלו עדיף לא לכתוב בבלוג.


אז אני עדיין קצת מפחדת מצינזור יתר של עצמי אבל בסה"כ ברגע שהחלטתי לפתוח בלוג אני משחקת בין העולם הפרטי שלי לעולם הציבורי.


 

פרויקט והילדה הזו היא אני

רגיל

ראיתי לראשונה את הפרויקט אצל מיכליקה. וכמובן הוספתי שיר בתגובות. אתם מוזמנים להוסיף. לגברים שבינכם, נא לדלג על השיר השני…(וכן גם לבנים מותר להשתתף בפרויקט).

כשאני נמצאת בשירותים ציבוריים,
ריחניים, מצחינים יפים או מכוערים
תמיד חסר לי נייר טואלט
שלא לדבר על מדף ספרים.






לא לבעלי קיבה רגישה


אבל לא תמיד תענוג להיות אישה


להיות מקופלת מכאבי מחזור


או להוציא תינוק דרך החור


ותגלית לכל הריונית


קיא של תפוח טעים יותר מקיא של צנונית.




אם אני אמשיך ככה אני יכולה להוציא ספר שירי שירותים.

תראו מה השעה

רגיל

אתם מאמינים שאני היום בחופש ??


הבנזוג מתעורר בשקט, מתלבש ואני פוקחת עין תורנית ואומרת לו שאני צריכה לקום. הוא אומר לי שאחזור לישון. אחרי 5 דקות אותו סיפור. בסוף אני קמה אחרי שהוא הולך ומגלה שרבע לשבע: סססססעעעעעעממממממקקקקקקקק.


מסקנה: כדאי להקשיב לבנזוג לפעמים.(טוב שהוא לא קורא את הבלוג).

יהודה עמיחי

רגיל

עוד בעניין שירי פרידה. הייתי בטוחה שאמצא שיר פרידה אצל המשורר האהוב עלי יהודה עמיחי אמנם מאז לימודי הספרות אני כמעט לא קוראת שירה, אבל כל פעם מחדש מדגדג לי ועכשיו החלטתי שהגיע הזמן לגשת אל מדף השירה בספרייה (יתרון גדול של זמינות הספרים) אז תנו ליהודה עמיחי לדבר:

אני גר עכשיו בתוך אהבה נטושה


מתי עזבו דריה. אולי מצאו להם חדשה?


גיליתי אותה בשעה שהיתה לי קשה.


ואני גר בה עכשיו. ובינתיים אין לי בקשה.


(בזוית ישרה:מחזור מרובעים  מתוך: שירי יהודה עמיחי (1962-1948))





בזמני,במקומך

היינו יחדיו בזמני ובמקומך.


את נתת את המקום ואני את הזמן.


שקט ונמר המתין גופך בחלוף העונות


אפנות עברו עליו, לקצר ולהאריך,


בפרחים או במשי, בלבן או בצמוד.

החלפנו ערכי בני-אדם לערכי חיות בר,


שקטים ונמרים ושל נצח,


ובכל זאת מוכנים להשרף כל רגע


עם העשב היבש בסוף הקיץ.

חילקתי את הימים איתך.לילות.


החלפנו מבט עם הגשם,


לא היינו כחולמים,


אף בחלומותינו לא היינו.


ובתוך אי-השקט לן קינן


השקט.בזמני,במקומך.

אין זאת כי אם החלומות הרבים,


אשר אני חולם עליך בלילות האלה,


יבשרו את קיצך אתי,


כבשר רבוי השחפים


את קרבת החוף.


(שירי יהודה עמיחי: עכשיו ברעש ולא על מנת לזכור)

שירי פרידה

רגיל

בעקבות הפרויקט של הופר עליו נודע לי מלי שיר הפרידה שלי הוא famous blue raincoat


מעבר למילים הנהדרות השיר מקושר אצלי לפרידה כי נתתי את הדיסק בשם זה  (של ג'ניפר וורנס מבצעת לאונרד כהן) לחבר שהיה לי והוא הבטיח להקליט לי על קלטת והפך מאז ללשעבר.קלטת לא ראיתי מזה. גם את הראשון של טורי איימוס איבדתי ללשעבר כאשר נפרדנו (זו הייתה קלטת שלי) ובינתיים אותו לשעבר גם הספיק להתחתן ולהתאבד. קראתי על זה בעיתון. חוויה מחרידה ללא ספק. ועכשיו באמצעים עברייניים יש לי את הכל ואני לא מוצאת זמן לשמוע אותם. טרגי, בל נכחיש.

אז הנה תנו ללאונרד לדבר:

It’s four in the morning, the end of december
I’m writing you now just to see if you’re better
New york is cold, but I like where I’m living
There’s music on clinton street all through the evening.

I hear that you’re building your little house deep in the desert
You’re living for nothing now, I hope you’re keeping some kind of record.

Yes, and jane came by with a lock of your hair
She said that you gave it to her
That night that you planned to go clear
Did you ever go clear?

Ah, the last time we saw you you looked so much older
Your famous blue raincoat was torn at the shoulder
You’d been to the station to meet every train
And you came home without lili marlene

And you treated my woman to a flake of your life
And when she came back she was nobody’s wife.

Well I see you there with the rose in your teeth
One more thin gypsy thief
Well I see jane’s awake

She sends her regards.
And what can I tell you my brother, my killer
What can I possibly say?
I guess that I miss you, I guess I forgive you
I’m glad you stood in my way.

If you ever come by here, for jane or for me
Your enemy is sleeping, and his woman is free.

Yes, and thanks, for the trouble you took from her eyes
I thought it was there for good so I never tried.

And jane came by with a lock of your hair
She said that you gave it to her
That night that you planned to go clear

sincerely, l. cohen

מ(ל)כת היופי

רגיל

המון אופי יש לי: אחרי שהחלטתי שממש ממש לא מעניין אותי מי תהיה מלכת היופי ושיש לי דברים יותר טובים לעשות עם הזמן שלי נשארתי עד הקטע שאורנה דץ החליטה שהיא עפרה חזה. אבל גם לי יש את הגבולות שלי אז הלכתי לישון.


אבל האיש החליט שכנראה שנורא חשוב לי לדעת מי המאושרת אז הוא בדק באינטרנט בבוקר. ואני אמרתי לו -ידעתי (הימרתי על בערך שבע בנות ולא זכרתי בכלל על מי).


1. ידעתם שירושלים קיימת המון זמן? כי אני לא ידעתי ואחת מהמועמדות האירה את עיני.


3. מה זה הקטע שהן מצטלמות אוכלות: הן אמורות להוכיח לנו משהו? כאילו שאנחנו לא יודעים שהתור לשירותים בעוד מספר דקות יהיה ארוך מאד.


4. חבורת מועמדות למלכת יופי בשוק בעיר בעתיקה ואף אחד לא מטריד אותן או נדבק אליהן? רק לי זה נראה מוזר?

אני חושבת ששידור התחרות שובר שיאים של חסויות. כל מילה שניה היא חסות למשהו (כולל הרצל אגזוזים).


זהו…