ארכיון חודשי: מרץ 2006

קריאה

רגיל

האם אצליח לגמור את "תולדות האהבה" ביום הבחירות? נראה לי שעכשיו הספר תפס אותי נפלא.


יש ספרים שאת מתגעגעת אליהם ברגע שאת עוזבת אותם לדקה ומפנטזת על הרגע שתחזרי להתייחד איתם.


לא מצאתי תחליף לקריאה במיטה או בשירותים אבל התחלתי לקרוא קצת באוטובוס. זה גורם לי להרגיש קצת אירופאית . כשביקרנו בברצלונה ראינו המון אנשים שקוראים במטרו. בארץ פחות. נכון שזה גורם לבחילה מסויימת אבל לפעמים זה שווה.

סקר: מהו המקום החביב עליכם לקריאה?

זה מזכיר לי שני סיפורים על קריאה:

אושר סמוי /קלריס ליספקטור (מתוך ספר בשם זה)


 


"מידי פעם התיישבתי בערסל, התערסלתי עם הספר פתוח בחיקי, בלי לגעת בו, באקסטזה צרופה. לא הייתי עוד ילדה עם ספר: הייתי אשה עם אהובה."

דעה הזכירה לי את הספר


 


אילן גדל בברוקלין /בטי סמית


ספר נפלא המספר על התבגרותה של פרנסי, נערה רבת דמיון, בברוקלין העניה. אני זוכרת את התיאור של ההליכה לספרייה , ההערצה לספרנית עם הפרח בכוס והעפרונות המחודדים ואת הקריאה של הספר בדרך חזרה הביתה או הישיבה תחת העץ עם הספר וממתקים.


 

בקיץ בקיץ אחינו הקטן

רגיל

בחלק מעבודתי אני מקטלגת דיסקים שמגיעים. אני משמיעה לעצמי כל דיסק שאני מקטלגת גם זוועות עולם.


היום נתקלתי בדיסק משובב נפש: שירי ילדים של נעמי שמר. אני שגדלתי עליהם התלהבתי והתחלתי לזמזם לעצמי ולשיר (יודעת את המילים). מזל שאני בחדר סגור.


מה שבטוח: אני יודעת בדיוק אילו דיסקים אני ארכוש לגריגורים. נראה לי שגם הוא נהנה לו בבטן.


אין כמו נעמי שמר.



אכלתי שוקולד וקיבלתי בעיטה חמדמדה מגריגורים. עוד סיבה לחייך.

אנשים זה דבר מעצבן

רגיל

איך זה שבימים האחרונים אני כותבת רק פוסטים עצבניים? אתמול אני מרגישה שהייתי כל כך עצבנית שהרגשתי את הרקות שלי פועמות. הרגשתי אחר כך כאילו הזרקתי לגריגורים רעל.


פעם היו לי שבועות כאלה לפני המחזור. ההורמונים שלי השתוללו והייתי מסוגלת לרצוח מישהו. לפני החתונה הייתי בתחילת ההריון וכמעט יצאתי מדעתי מרוב עצבים. רבתי לסירוגין עם האיש שלי אמא שלי סבתא שלי ומי לא.


זו בעיה במיוחד להיות עצבנית כאשר עובדים עם קהל. אני יכולה להיות סופר נחמדה ואחרי רגע ממש להתעצבן.


לפני כמה זמן בא אלי לחדר העיון טיפוס שנראה לי קצת איטי. הוא היה צריך לצלם חומר לבגרות ועיכב את התור למכונת הצילום (הוא כל פעם הלך לחפש עוד ספר והשאיר את המכונה ואת התור ממתינים. הייתי רעילה כלפיו וממש לא עזרתי לו. מרוב עצבים שכחתי שאחד הספרים שביקש נקנה לא מזמן ועמד בספרים החדשים. קוראת אחרת שמה לב לזה וזה היה ממש מביך.


ואז מה-התחלתי להיות סופר נחמדה אליו. נורא קשה לא להוציא את כל מה שיש לך בבטן עליו.


פעם אחרת עיצבנו אותי אנשים שעישנו באזור הלא מעשנים ולא הסכימו לעבור מקום. אז פשוט הלשנתי עליהם ולא היתה להם ברירה.


אתמול הוציאו אותי מדעתי דוסים עם דיקציה גרועה שבאו בזוגות (הם תמיד באים שניים שניים לספריה לאינטרנט) אבל באמת שזה לא אשמתם הפעם חוץ מזה אתמול עיצבנו אותי השמים והספרים וכל מה שסביבי אז זה ממש לא דוגמא.

אבל בערב קראתי מ"תולדות האהבה" וממש נרגעתי.

עייפה בובה זהבה

רגיל

מה זה צריך להיות???


לפעמים נראה לי שרבנים יושבים יחד וחושבים מה ייתן להם כותרות חדשות. איך אפשר עוד להקשות על הציבור שמקשיב להם.


אני לא מבינה איך אנשים לוקחים את זה ברצינות ולמה הם שואלים רבנים שאלות כאלה. החיים שלהם לא קשים גם ככה?


אם לא סיפרתי, אני באה מרקע דתי (ההורים שלי גם די מקפידים באופן שלפעמים נראה לי מוגזם אפילו בעינים דתיות) ולמזלי אף פעם ההורים שלי לא הלכו כל כך רחוק.


אני עזבתי את העולם הזה כי נראה לי שהחיים שלי קצרים מדי כדי לבזבז אותם על הצדדים הקטנוניים של המצוות, שלא לדבר על העיוותים השונים ביחסים בין המינים. לא מצאתי את עצמי שם. למעשה זה היה תהליך ארוך של כמה שנים. קצת בדקתי אופציות דתיות מתונות אבל הרגשתי שזה לא מתאים לי.


המשפחה קיבלה את זה (אמנם בצער) אבל המשיכו לאהוב אותי כמו שאני וגם לקבל את בן זוגי. עכשיו אין לנו כל כך סיבות לחיכוכים על רקע דתי. התחתנו חתונה אורתודוקסית וזה היה קשה מאד לשנינו אבל הייתה תחושה שאין ברירה (במיוחד מהצד שלי) כי הרגשתי שהמשפחה רואה בחתונה שלי סוג של שיא ותחושת הישג בחיים ולא רציתי שיחמיצו את זה. לא הייתי שלמה עם האקט המאד לא שיוויוני וגם הבעתי את דעתי בפני הרב ומדריכת הכלות (שהיו, יש לומר ,נחמדים מאד ואין לי טענות אישיות כלפיהם), שניסו להראות לי כמה אני טועה (בדרכי נועם) ולא הצליחו.

איך מוציאים את ג'וליאנה מדעתה

רגיל

שלב ראשון: מחכים ליום שבו היא תצא לחופש


שלב שני: מתקשרים לתמיכה של המחשבים בגלל בעיה נידחת במחשב (מדפסת שלא עובדת)


שלב שלישי: מאפסים את המג'יק קרד שמותקן במחשב (שיטה מטומטמת, עזבו)


שלב רביעי: מגלים שרשימת התפוצה ל הקוראים (60 במספר) שנאספה בשנתיים נמחקה מהאאוטלוק  כמו גם כל המועדפים באינטרנט  ובטח עוד הפתעות


שלב חמישי: אז מתקשרים לג'וליאנה ולא תופסים אותה למזלה אבל לכל שבת מוצאי שבת.


שלב שישי: ג'וליאנה מגיעה לעבודה שמחה וטובת לב ואז מספרים לה.


שלב שביעי: ג'וליאנה מגלה שאי אפשר לשחזר כלום ואין עם מי לדבר.


שלב שמיני: ג'וליאנה  פורצת בבכי. (בוגר מאד)…

אין לי עצבים בידיים לכתוב עד כמה המערכת שאני עובדת בה מעצבנת אותי וכל יום זה מעודד אותי להתפטר. רק שאין אלטרנטיבות…

עדכון: האאוטלוק לא עובד כמו שצריך, קיבלנו תלושי חג מצומצמים ארררר….

איך כל העולם מגיע אלי לסלולרי? (סוג של פרנויה)

רגיל

התקשרה אלי עכשיו מישהי שמפרסמת מופע בתרמה כלשהו בתל אביב. היא ביקשה שאתלה אצלי בספריה מודעה שהיא תפקסס לי.


שאלתי אותה איך היא הגיעה אלי והיא נתנה תשובה לא ברורה (ממאגרי המידע).


לא יכולתי לכעוס עליה כי המטרה באמת נשמעה טובה  אבל…


איך היא יודעת שאני עובדת בספרייה, את שמי ואת מספר הסלולרי שלי?


ואגב התקשרו  פעם למכור לי אות בספר תורה וזה ממש עיצבן אותי. הסברתי להם שזה לא מתאים למה שאני מאמינה בו.


וממשיכים להתקשר מ"ידיעות אחרונות" (היינו פעם מנויים אז לפחות ברור מאיפה להם המספר).


משהו פה מאד מסריח…


למרות זאת, יש בי צד שמרחם על טלפני הטלמרקטינג כי הייתי כזו (פיטרו אותי אחרי חודש כי הצלחתי למכור רק לחברים ובני משפחה…) והאיש שלי היה סוקר אז לסקרים (מטומטמים ככל שיהיו) אנחנו תמיד עונים ואני משכללת את אסטרטגיית הנפנוף במקרים אחרים:


אם זו מטרה שאני מאמינה בה: תשלחו לי מעטפה ריקה ואשלח תרומה  אני לא נותנת מספר כרטיס אשראי בטלפון(ואני עושה את זה).


אם זה סתם ניג'וס: אני לא נותנת מספר כרטיס אשראי בטלפון, אני עסוקה ולא יכולה לענות, מה שאתם מוכרים לנו לא רלוונטי לנוץ


אם זה מנוי למשהו: יש לי כבר מהעבודה.


טיפ קטן: לעולם אל תגידו אין לי כסף: יש לטלפנים תמיד תשובות מוכנות והשיחה נגררת לפסים לא רצויים (מידע פנימי).


ואגב: מה שהכי מעצבן זה טלמרקטינג מוקלט. אני לא שווה אפילו שישקיעו בכוח אדם לשכנע אותי? מעליב אם כי הכי קל לניפנוף (טריקה). זה אגב הסוג המועדף על פוליטיקאים.


אבל תמיד זה בזמן הלא נכון, תמיד זו תחושה של חדירה לפרטיות ותמיד יש תחושה שמספר הטלפון ומידע עליך הוא מטבע עובר לסוחר.


וזה מרגיז !!!!

תוכניות ליום הבחירות-עדכון

רגיל

ביום הבחירות אני חוזרת בקטנה לימי הרווקות שלי (האיש לי יעבוד מהבוקר עד הערב) ולא מצאתי אף חברה שאין לה תוכניות אז החלטתי לתכנן את היום בשביל עצמי:


1. לנקות ולסדר את השידה החדשה.


2. להתגבר על ערימות הכביסה הבלתי נגמרות.


3. לקרוא ספר במקום חביב (בית קפה/מסעדה)


4. לראות סרטים שהצטברו לי.


5. מסיכות לשיער ולפנים.


6. כבכל יום-בלוגוספירה.


נשמע לא רע ליום אחד….

מה עושים עם בעל שונא הפתעות?

רגיל

לפני שנה האיש שלי עשה לי הפתעה מדהימה ליום הולדתי: כרטיס טיסה לברצלונה. (כולם היו  בטוחים שאני אקבל שם הצעת נישואים כמיטב קלישאות הז'אנר אבל זה סיפור אחר). זה היה פשוט מושלם.


ביום הולדתו, שחל חודש וחצי אחרי רציתי לפחות לארגן לו מסיבת הפתעה (אני פרשית בארגון דברים והוא בדיוק ההיפך).


החלטתי לספר לו לפני המסיבה וראיתי שהוא ממש מתבאס מזה אז ביטלתי את הכול.


נורא קשה להכנס לראש כל כך שונה משלי. הייתי רוצה לשמח אותו אבל נראה לי שכשהוא נהנה מלהתבודד בבית עם עוגה, ולקנות מה שהוא ביקש קשה לעשות עם זה משהו.


אם יש קורא שדומה קצת לאיש שלי אשמח לדעת אילו עוד דברים היו משמחים אותו.