ארכיון חודשי: מרץ 2006

ליקוי חמה

רגיל

אני זוכרת היטב את הליקוי חמה הקודם . עברתי באותו יום לראשונה לדירה שכורה (מבית הורי). אני זוכרת שזה היה באוגוסט ביום רביעי. האיש שלי ואני ראינו את הליקוי כאשר חזרנו מהמכולת החדשה. אני חשבתי שזה מסמל אצלי שינוי גדול בחיים.


והנה עכשיו אני בהריון בליקוי שני, מה שאומר שכנראה שזה באמת קשור לשינויים.


גם מחר יצא לי להיות בחוץ כשזה יקרה וזה נהדר בעיני.




בעקבות הביקור בגלידת קונוס נזכרתי בעוד כמה מוסדות ירושלמים שהיו ואינם עוד (אוי כמה שאני נשמעת זקנה או יוסי בנאי) בעיקר מוסדות שקשורים לאוכל. מי זוכר ומי יודע:

גלידת קרוול

החנות של בן אנד ג'ריס

מוכר הערמונים בפינה של קינג ג'ורג'

בייגל נאש

חוויות מהקלפי

רגיל

משום מה קיבלתי קלפי עם נגישות לנכים (בפעם האחרונה שבדקתי הריון הוא לא נכות). היה מוזר לי מאד שגם לא נכים נשלחים לקלפי כזו, אבל מילא. חיכה שם בתור שלושת רבעי שעה נכה קשה ואפילו כדי שיגיע לתור היו צריכים לבקש משומרים שיפתחו לו מעבר מיוחד, בקיצור נגישות מיי אס….

רוב האנשים הגיעו לקלפי עם טריינינג וחולצת כפתורים, מה שגרם לי להרים גבה… תחליטו אם אתם באים לבושים או לא.

הגעתי לתור די רציני עם מזכירת קלפי עצבנית….

לשניה אחת חיפשתי את החריץ בקלפי, שהיה מכוסה בדפים. יופי.

לא היו יותר מדי פעילי מפלגות בחוץ. היה אחד מקדימה שתפס אתי לפני ההצבעה שאמרתי לו שאני ממש לא מתכוונת להצביע להם. הוא לא התווכח.


אחרי ההצבעה תפס אותי פעיל ליכוד נחמד דווקא ששאל בטון משלים אם כבר הצבעתי. אמרתי לו שכן, אני מקרה אבוד אז הוא אמר לי "העיקר שהצבעת לפי מצפונך". נחמד. אם הוא היה פעיל של עמיר פרץ הייתי אומרת לו שעדיף לעמוד בכיוון שכולם נכנסים ולא בכיוון השני….

אולי הוא קודם עמד שם כי חברתי הקול הצף עד לקלפי הצביעה לליכוד.

אבא אחד השתולל עם בתו הקטנה שכל הזמן אמרה ביביביבי אז הוא אמר לה: "אנחנו לא מצביעים לביבי"(מעניין אם זה נחשב תעמולת בחירות קרובה מדי לקלפי).

ובדיוק בהכנסי לקלפי תפסה אותי חברה והלכנו לשתות קפה בעיר עם בעלה. בסוף גם קינחנו בגלידת קונוס. מוסד ירושלמי ותיק שפתח מחדש לאחרונה בבנין כלל. גלידה שווה ביותר (אני לקחתי חמאת בוטנים ותפוז סיני בשוקולד).

וכמעט התעלפתי כי מעבר לבננה לא אכלתי כלום עד המפגש בעיר.

ובשוק לא ראיתי ארטישוקים…. באסה. עד שאני מתמכרת למשהו בריא ודיאטתי.


אבל היו תותים 4 ש"ח לקילו. קניתי, בטח שקניתי.


ולחם בוכרי, למרות שחיכיתי לו כמעט 5 דקות עד שהמוכר הואיל בטובו להתפנות משליית הלחמים מהטבון הרותח.

ובאוטובוס גברת אחת סיפרה לנהג שאסטרולוגים מנבאים מהפך (אין קצת זילות למושג מהפך?) ושעמיר פרץ ייקח. להפתעתי היא גם הצביעה לו מה שאומר שאני סתם גיזענית. מה גם שגם הוא מרוקאי. הנהג אמר שהוא לא הצביע לפרץ כי הוא לא מרשים מספיק כח"כ/ראש ממשלה. סליחה אבל לפי הקריטריונים שלו רק מי שנראה טוב בעניבה ויודע אנגלית מהוקצעת יכול להיות ראש ממשלה? (לא שיזיק לפרץ לשפשף את האנגלית המביכה שלו).


אבל אחרי שמישהי בעבודה אמרה שהיא מצביעה לליברמן שום דבר לא יפתיע אותי יותר…

מספיק עם פוליטיקה. האיש שלי צריך לחזור להפסקה של שעה מיום העבודה העמוס שלו ואני רוצה להכין לו סלט פירות…

תחושה של יום לא מנוצל (פוסט משעמם)

רגיל

הייתי כל כך עייפה שהתעוררתי ב 9:00. ממש ממש לא רגיל אצלי. ואני מרגישה נטולת אנרגיות. מצד שני, חבל לי להתבונן ביום חופש הנדיר הזה ולראות שלא עשיתי בו כלום.


אז עשיתי כביסה. מקווה שלא ירד גשם. לערמות הכביסה זה בטח לא הזיק…


מקווה שהיום הזה ישתפר כי מסתמנת דכדכת מסויימת…





מסתבר שהפרו חינם הוא כמו כל דבר אחר בחיים זמני. החלטתי בינתיים שאני לא רוצה לעשות מנוי פרו, כי אני מגישה יותר יצירתית בעיצוב משל עצמי. אז זה העיצוב נכון לעכשיו….


מקווה שבסוף היום ארגיש כמו החתול






עדכון: 2 כביסות והחלפת מצעים זה כבר נחשב משהו. חוץ מזה גם מקלחת מפונפנת עם מסכה לשיער פילינג לוונדר זה כבר התקדמות.


אה, וגם להעיף לפח המחזור את ערימות העתונים…


אחרי מקלחת הכול נראה יותר טוב.

קריאה

רגיל

האם אצליח לגמור את "תולדות האהבה" ביום הבחירות? נראה לי שעכשיו הספר תפס אותי נפלא.


יש ספרים שאת מתגעגעת אליהם ברגע שאת עוזבת אותם לדקה ומפנטזת על הרגע שתחזרי להתייחד איתם.


לא מצאתי תחליף לקריאה במיטה או בשירותים אבל התחלתי לקרוא קצת באוטובוס. זה גורם לי להרגיש קצת אירופאית . כשביקרנו בברצלונה ראינו המון אנשים שקוראים במטרו. בארץ פחות. נכון שזה גורם לבחילה מסויימת אבל לפעמים זה שווה.

סקר: מהו המקום החביב עליכם לקריאה?

זה מזכיר לי שני סיפורים על קריאה:

אושר סמוי /קלריס ליספקטור (מתוך ספר בשם זה)


 


"מידי פעם התיישבתי בערסל, התערסלתי עם הספר פתוח בחיקי, בלי לגעת בו, באקסטזה צרופה. לא הייתי עוד ילדה עם ספר: הייתי אשה עם אהובה."

דעה הזכירה לי את הספר


 


אילן גדל בברוקלין /בטי סמית


ספר נפלא המספר על התבגרותה של פרנסי, נערה רבת דמיון, בברוקלין העניה. אני זוכרת את התיאור של ההליכה לספרייה , ההערצה לספרנית עם הפרח בכוס והעפרונות המחודדים ואת הקריאה של הספר בדרך חזרה הביתה או הישיבה תחת העץ עם הספר וממתקים.


 

בקיץ בקיץ אחינו הקטן

רגיל

בחלק מעבודתי אני מקטלגת דיסקים שמגיעים. אני משמיעה לעצמי כל דיסק שאני מקטלגת גם זוועות עולם.


היום נתקלתי בדיסק משובב נפש: שירי ילדים של נעמי שמר. אני שגדלתי עליהם התלהבתי והתחלתי לזמזם לעצמי ולשיר (יודעת את המילים). מזל שאני בחדר סגור.


מה שבטוח: אני יודעת בדיוק אילו דיסקים אני ארכוש לגריגורים. נראה לי שגם הוא נהנה לו בבטן.


אין כמו נעמי שמר.



אכלתי שוקולד וקיבלתי בעיטה חמדמדה מגריגורים. עוד סיבה לחייך.

אנשים זה דבר מעצבן

רגיל

איך זה שבימים האחרונים אני כותבת רק פוסטים עצבניים? אתמול אני מרגישה שהייתי כל כך עצבנית שהרגשתי את הרקות שלי פועמות. הרגשתי אחר כך כאילו הזרקתי לגריגורים רעל.


פעם היו לי שבועות כאלה לפני המחזור. ההורמונים שלי השתוללו והייתי מסוגלת לרצוח מישהו. לפני החתונה הייתי בתחילת ההריון וכמעט יצאתי מדעתי מרוב עצבים. רבתי לסירוגין עם האיש שלי אמא שלי סבתא שלי ומי לא.


זו בעיה במיוחד להיות עצבנית כאשר עובדים עם קהל. אני יכולה להיות סופר נחמדה ואחרי רגע ממש להתעצבן.


לפני כמה זמן בא אלי לחדר העיון טיפוס שנראה לי קצת איטי. הוא היה צריך לצלם חומר לבגרות ועיכב את התור למכונת הצילום (הוא כל פעם הלך לחפש עוד ספר והשאיר את המכונה ואת התור ממתינים. הייתי רעילה כלפיו וממש לא עזרתי לו. מרוב עצבים שכחתי שאחד הספרים שביקש נקנה לא מזמן ועמד בספרים החדשים. קוראת אחרת שמה לב לזה וזה היה ממש מביך.


ואז מה-התחלתי להיות סופר נחמדה אליו. נורא קשה לא להוציא את כל מה שיש לך בבטן עליו.


פעם אחרת עיצבנו אותי אנשים שעישנו באזור הלא מעשנים ולא הסכימו לעבור מקום. אז פשוט הלשנתי עליהם ולא היתה להם ברירה.


אתמול הוציאו אותי מדעתי דוסים עם דיקציה גרועה שבאו בזוגות (הם תמיד באים שניים שניים לספריה לאינטרנט) אבל באמת שזה לא אשמתם הפעם חוץ מזה אתמול עיצבנו אותי השמים והספרים וכל מה שסביבי אז זה ממש לא דוגמא.

אבל בערב קראתי מ"תולדות האהבה" וממש נרגעתי.